מוריה דיין - מצפה דני

25/07/2018
מוריה דיין - מצפה דני (הגדל)

 ממצפה דניהממוקם על גבעה בגובה 635 מטר מעל פני הים, ניבט נוף נדיר ביופיו כשספר המדבר של ארץ בנימין פרוס לרגליו. מהמקום ניתן לצפות בירושלים, בים המלח, ובהרי אדום ומואב. כיום מתגוררות במצפה כ-42 משפחות.

מצפה דני הוא מקום מיוחד. מכל פינה בו ניתן להשקיף על הנופים עוצרי הנשימה המקיפים את היישוב. מוריה דיין, עורכת דין וטוענת רבנית, אם לחמישה ילדים, מספרת לי את סיפור ההקמה של היישוב שלווה בקשיים, אך צמח לתפארת.

אהבה ממבט ראשון

"למצפה דני הגענו בליל החתונה שלנו, ישר מאולם השמחות. שמענו על היישוב מדודים שלי שגרו במעלה מכמש. כשהגענו לראות את המקום התלהבנו וזו הייתה אהבה ממבט ראשון.

"הצטרפנו לשתי משפחות שעברו לתקופה זמנית למצפה דני ממעלה מכמש, משפחת ספיר ומשפחת ריקלין. יחד איתנו הגיעו כמה זוגות צעירים, אך עם הזמן הן עזבו את המקום והייתה תקופה שנשארנו רק עם עוד משפחה אחת ביישוב.

"הייתה תחושה באוויר שהיישוב לא הולך להתפתח ולהפוך למקום תוסס וחי עם בנייה והתפתחות. הבנו ש'אם אין אני לי מי לי' ואין לנו ברירה אלא לקחת את האחריות לידיים שלנו. לא היו אבא ואמא ליישוב, כי שום גוף לא פרש עלינו את חסותו. עשינו פעולות נואשות כדי למשוך אנשים לבוא לגור איתנו. הלכנו לכנסים, הוצאנו מגנטים, השקענו בשיווק, אבל בהתחלה לא נחלנו הצלחה רבה במיוחד".

'הלנו אתה אם לצרנו?'

מוריה נזכרת באנקדוטה משעשעת: "בתקופה שעשינו פעולות שיווק נואשות היו לנו רשימות של אנשים שמתעניינים במגורים אצלנו. לימים, כשעברנו על הטבלאות, ראינו את השם 'דרור אטקס'. הוא, כידוע, איש שמאל קיצוני מ'שלום עכשיו', אבל אנחנו בתמימות ובלהיטות שלנו להשיג תושבים נוספים לא שמנו לב שההתעניינות שלו כלל לא הייתה לטובתנו, אלא ניסיון לגשש אחר צמיחת היישוב".

אש, רוח, מים, אדמה

מוריה מונה 4 קשיים עיקריים שליוו אותם בשנים הראשונות ליישוב, לעתים עד היום. אני שמה לב שארבעת הקשיים הללו תלויים בארבעת מרכיבי היסוד של העולם, המערערים את הבסיס הקיומי.

אש: "במצפה דני היו לצערנו מספר שריפות טראומתיות. הראשונה נגרמה כתוצאה משגגה של עובד תחזוקה ושני קראוונים, על כל תכולתם, נשרפו כליל. האנשים שגרו בהם איבדו את כל מה שהיה להם. אני הייתי כמה ימים אחרי לידה ואני זוכרת את ההלם והזעזוע. יחד עם זאת, הייתה התגייסות מעוררת התפעלות מצד תושבי היישוב. הקהילתיות הייתה מאד חזקה ואנשים נרתמו לקניות, לבישול ארוחות, ולכל דבר שהיה צריך. צוות צח"י פעל מאד חזק לתמיכה נפשית וכלכלית במשפחות. לצערי אותן משפחות עזבו לאחר כמה שנים את היישוב. בהמשך היו שריפות שנגרמו כתוצאה מהצתות מכוונות של שכנינו הבדואים וגם הן גרמו לנזק ברכוש. זו הייתה תקופה הזויה, בה גייסו את כל מי שיכל לבוא במהירות לכבות את השריפות. התושבים היו מגיעים אלינו הביתה בבהלה עם הילדים כי זה היה המרחב היחיד המוגן ביישוב וזו הייתה חוויה קשה ומלחיצה. אחרי השריפה הגדולה הראשונה לא האמנו איך זה קורה לנו שוב, אבל ברוך ה' שבפעמים האלו הנזק היה מועט יותר".

רוח: "במצפה דני יש רוחות מטורפות. עד שלא מגיעים לפה לא מבינים מה זה הרוחות של המצפה. כל חורף מחדש אנחנו שואלים את עצמנו למה אנחנו פה, כי הכל עף, כולל גגות של קראוונים".

מים: "בראשית ימי היישוב חווינו טרור עם המים. מדי פעם הבדואים היו סוגרים לנו את הצינורות, או מחבלים לנו בצינורות והדבר היה חוזר ונשנה עד לטיפול המשטרה".

אדמה: "האחיזה שלנו באדמה לוקחת זמן רב ותהליכיות. רק אחרי עשר שנים מיום ההקמה התחלנו לבנות וזה היה נראה לנו נצח. אנחנו ומשפחה נוספת בנינו ואחרי זה היו עוד שנים נוספות של קיפאון עד בנייה משמעותית יותר של 'אמנה'. התוכנית של היישוב עדין לא אושרה סופית. בנוסף, הוגש בג"ץ על אחד הבתים ביישוב וזו הייתה תקופה מאד מלחיצה. המדינה השיבה שהיא רוצה להכשיר את המצפה ובעזרת ה' אנו מקוים שזה יקדם אותנו".

בטחון

"המשפחה השלישית שהגיעה ליישוב", נזכרת מוריה, "הייתה מאד עירונית והם היו מזועזעים מכך שאין אצלנו שמירה. הם הגיעו לשבוע ניסיון אבל התנו את הגעתם בכך שתהיה במהלך השבוע שמירה. אנחנו כמובן הסכמנו ולו בכדי שסופסוף תצטרף אלינו משפחה. בעלי זוכר את עצמו באותו שבוע טרוט עיניים ורק ממלמל ואומר 'יאללה, שילכו'. אבל בסוף הם נשארו והגברים שמרו בלילות. כדי לעבות את השמירה היינו שמים אוטו עם אור וצ'קלקה ובבוטקה הייתה דמות שנראית כמו חייל. היה שעון שבת שמכבה ומדליק את האור לפרקים, כאילו יש שם שומר. במלחמת לבנון השנייה כשכל הגברים התגייסו למלחמה הצבא החליט להביא אלינו חיילים וכך זה נשאר מאז ועד היום".

היינו כחולמים

למוריה יש רק מילים טובות על היישוב אותו זכתה להקים: "יש אצלנו חברה תוססת, מגוונת, כיפית וזורמת. ממש טוב לנו פה. הקהילה מאד מאפשרת, כי מצד אחד אתה מרגיש מחובר ושייך ומצד שני אתה לא מתערבב יתר על המידה. המקום יפיפה, ספר מדבר עם נופים פתוחים. אנו קרובים לעיר ירושלים אך יש לנו פה שקט ושלווה. היישוב מאד מתפתח, יש רכזת קהילה ונער, 'תנועת עוז' וגן רב גילאי. זכינו לחנוך בקיץ שעבר גן שעשועים מדהים לילדים, הצופה כמובן על נוף מקסים, נפתח מועדון נוער וחדר חוגים. בשנה הבאה יפתחו אצלנו שני מוסדות חינוך - 'רגבים' לבני נוער ומכינת 'לפידות' שהיא מכינה לבנות דתיות לפני צבא. אין מה להשוות בין מה שהיה פה בהתחלה להיום. היינו כחולמים. אז חיינו בהישרדות, רק להרים את הראש מעל המים ולהצדיק את קיומנו. היום זו לא שאלה, 'מצפה דני' חי, קיים, תוסס וכיפי. הסימן שאלה שריחף הרבה שנים מעל קיומנו הפך לסימן קריאה והקשיים של האין הפכו לקשיים של יש".

מוריה מספרת בהתרגשות שמצפה דני יחגוג באלול הקרוב יומולדת 20 והיא מלאת סיפוק. "בשנה האחרונה אנו מציינים ביישוב את חגיגות ה-20. נערכה שבת נוער סביב הנושא עם מלווה מלכה מלא בזיכרונות וחוויות מראשית היישוב כדי לחבר את הדור הבא למורשת".

"זכיתי ללדת חמישה ילדים במצפה ולגדל אותם בסביבה טבעית ובריאה", מסכמת מוריה ואומרת בקריצה, "בני הגדול בן ה-18 שהוא גם בכור ילדי היישוב, קובל על כך שאין לו זכות הצבעה באספות חברים כי הוא ותיק בהרבה מרוב תושבי היישוב והאמת שהוא צודק".

 

 

עבור לתוכן העמוד