יהודית קצובר - קריית ארבע - חלק ב'

14/02/2018
יהודית קצובר - קריית ארבע - חלק ב' (הגדל)

 

שדמה

בעוד אנו פועלות בנצר, מתקשר אלינו חגי הוברמן בשנת 2008 ואומר לנו "תעלו לשדמה לפני שהרשות הפלשתינית תשתלט על המחנה". שדמה, מחנה צבאי שצה"ל נטש, במקום אסטרטגי בין הר חומה לתקוע, שולט על הכביש המזרחי החדש, גבעה בשטח C המוקפת בשטחי A ו-B והייתה סכנה שנאבד את המקום. השתלטות של הערבים על אותה גבעה חלילה הייתה יכולה לגרום לניתוק הרצף היהודי בין ירושלים לגוש עציון מזרח. הערבים טוענים ב"הומניות", שברצונם להקים שם בית חולים.

עלינו לשם. הערבים כבר הספיקו להרוס הכל, לעקור כל מה שהיה במחנה, רק שלושה מבנים נותרו. החלטנו לפעול בהתמדה כדי להציל את המקום מהשתלטות לא חוקית של הערבים. הקמנו את "הוועד למען שדמה יהודית" עם פעילי "נשים בירוק" ופעילי גוש עציון מזרח והר חומה. במקביל, הקמנו לובי בכנסת למען שדמה יהודית. אחרי מאבק של כמה שנים בהן הגענו כל שבוע לשדמה עם עשרות ומאות פעילים, בגיבוי ושיתוף מועצת גוש עציון בראשות שאול גולדשטיין, הצלחנו בשנת 2010 להחזיר את הנוכחות היהודית למקום. צה"ל חזר והפך את המקום שוב למחנה צבאי.

אותו דפוס פעולה נקטנו גם במחנה אדוריים בדרום הר חברון, שם המועצה בראשות צביקי בר-חי הקימה מרכז חירום. גם במאבק על גבעת העיטם על יד אפרת, המהווה את העתודה הקרקעית לפיתוחה של העיר, לאחר פעילות אינטנסיבית של שנתיים, המועצה, בראשות עודד רביבי, לקחה את הפרויקט "לידיים" והקימה חווה חקלאית במקום.

ראינו שכל מאבק על כל גבעה אורך שנים ולוקח משאבים אדירים אך לא פותר את בעיית השורש של ארץ ישראל. אנחנו, המתיישבים היהודים, הננו בעיני השלטונות "זרים", "פולשים", "זמניים". נכון, אמנם הצלחנו לגאול כמה גבעות, אבל בו-זמנית, הערבים, הממומנים במיליוני דולרים מחו"ל השתלטו על עשרות ומאות גבעות. הבנו שבקצב הזה נאבד את כל אדמות המדינה,, והיישובים היהודים יהפכו חלילה לאיים בודדים בים של ערבים. והכי חמור - ארץ ישראל כל הזמן עומדת על שולחן הדיונים. הבנו שיש לטפל בשורש הבעיה.

 

יוצאים לקמפיין להחלת הריבונות כנסים, כתב-עת, חוגי בית, משמרות

החלטנו לדרוש את החלת הריבונות על יהודה ושומרון. ראינו צורך בכך שכנסת ישראל וממשלת ישראל יכריזו אחת ולתמיד שהארץ הזאת שלנו, שתגדע את תקוות הערבים למדינה בלב ארצנו, שתכריע בסוגיה זו כמו ירושלים ורמת הגולן. קדמו לנו ברעיון אורי אליצור ז"ל, ח"כ גאולה כהן, קרוליין גליק, הרב בני אלון ז"ל, ד"ר מרטין שרמן שדיברו וכתבו על הנושא. אנחנו התמדנו בנושא הריבונות ואנו פעלנו ועוד פועלות ללא לאות להחדיר לתודעה את הנושא.

פורום הריבונות הראשון התכנס בביתה של גאולה כהן עוד ב-2011 בהשתתפות קרוליין גליק, ד"ר מוטי קידר, ערן בר טל, הרבנית מלמד, הרב איתי אליצור, שמעון כהן ויורם אטינגר. כיום, פועל ועד נרחב למען הריבונות – חברים בו סם סולומון, אברהם שבות, שוש שילה, רנה מרגוליס, רותי ליברמן, ליאור שורקה, אורי בנק, רותי בן חיים, תנה להבי, ד"ר אביה שוהם, אלוף משנה (במיל') משה פלד ויואב טוביה.

ב-2011 התחלנו עם כנס ריבונות ראשון בחברון. השתתפו בו כ-250 משתתפים עם דוברים אמיצים, ביניהם ח"כ ציפי חוטובלי, שעד היום ממשיכה לפעול במרץ להחלת הריבונות. כולנו נראינו הזויים לחלוטין. גם במחנה שלנו.

לאחר שנה ארגנו כנס שני בחברון כאשר במשך השנה התרוצצנו בחוגי בית ובהרבה שיחות אישיות עם אישי ציבור. האולם "גלש" והיינו צריכות להשתמש במסך מחוץ לאולם. בשנה לאחר מכן ארגנו כנס שלישי, הפעם בירושלים. התכוננו להכיל את הכנס במוזיאון המקרא - מקום סמלי לכל הדעות. אך כבר בשלבי ההרשמה הראשונים הבנו שלא נוכל לקלוט את כל הנרשמים. עברנו לאולם בבית וגן שמכיל כ-800 איש. בעת הכנס, בהשתתפות שרים, חברי כנסת, אקדמאים ואישי ציבור, הצטופפו באולם כ-1,000 איש ובחוץ עוד כמה מאות שלא יכלו להיכנס. אז התחילה תשומת הלב של התקשורת.

נדיה ואני הרגשנו שאיננו מגיעים למספיק אנשים והחלטנו להוציא כתב-עת המופץ ב-200,00 עותקים בעברית ובאנגלית. כמו כן הקמנו אתר ריבונות www.ribonut.co.il. האסטרטגיה הייתה שאנו מתחילים לשנות את התודעה קודם אצל חברינו ביישובים, ואחר כך להרחיב את הפעילות התודעתית בימין. הבטונדות על ציר 60 שימשו לנו כלוח מודעות. לפעמים שילמנו קנסות אבל זה "עשה עבודה". כסף לקמפיינים גדולים לא היה לנו כי בימין תורמים לבניינים, למוסדות, לספרי תורה, אבל להסברה קשה מאד להביא כסף. בעיני התורם זה נראה לשים כסף על קרן הצבי.

מעטים האמינו שזה בכלל אפשרי לקדם ריבונות. המשכנו בכנסים (כנס רביעי היה בפברואר 2017 ובו מעל 1,200 איש, בהשתתפות ערבים מיהודה ושומרון הרוצים ריבונות ישראלית), בחוגי בית, בהוצאת כתב העת ריבונות, בילינו ומבלות בכנסת שעות, בדיבור עם ראשי מועצות, במשמרות ליד בית ראש הממשלה.

ראשי המועצות ביהודה ושומרון נרתמו למאמץ, מועצת יש"ע, אמנה, אורית סטרוק וחברינו מהליכוד שבח שטרן, נתן אנגלסמן וישי מרלינג עשו ועושים עבודה יוצאת מן הכלל. בין היתר ארגנו כינוס המרכז של הליכוד ובו 1,500 חברי מרכז אשר הצביעו פה אחד בעד החלת הריבונות על מרחבי ההתיישבות ביהודה ושומרון.

השדולה למען ארץ ישראל בראשות ח"כ יואב קיש וח"כ בצלאל סמוטריץ' פעלה למען החלת החוק על מעלה אדומים ובימים אלה הגישו הצעת חוק ברוח החלטת מרכז הליכוד.

חברי הכנסת יואב קיש, בצלאל סמוטריץ, מיקי זוהר ויהודה גליק הכינו תכניות מפורטות להחלת הריבונות. רוב רובם של שרי וחברי הליכוד תומכים בהחלת הריבונות וכן בבית היהודי כולם תומכים בהחלת הריבונות. גם השר בנט קידם רבות את נושא הריבונות עם תוכנית ההרגעה שהכין באפריל 2012.

מאז מלחמת ששת הימים השמאל פתח בציוץ דק של "שיח לוחמים", אשר התחזק מאד מיד אחרי מלחמת יום הכיפורים עם הקמת תנועת "שלום עכשיו", עם אורי אבנרי שפתח במתקפת "שלום" מגובה בתקשורת, באקדמיה ובמערכת המשפט. תוך 20 שנים הצליחו במידה מרובה לגרום לכך שהשיח ישפיע אף על ראש ממשלת ישראל בנאום בר אילן. אחד הניסים הגלויים שלמרות שטיפת המוח האינטנסיבית, העם פונה ימינה. העם מבין שהוויתורים אליהם הוביל השמאל החלישו אותנו מול האויב, נתנו לו תקווה – שעודדה טרור. המערכת הפוליטית בימין מבינה את רוח העם, וקשובה לה.

הממשל האמריקאי בראשות טראמפ אוהד את מדינת ישראל. הכרזת ירושלים כבירת ישראל מהווה מפתח לקראת החלת הריבונות. תנועת הריבונות מייסודה של נשים בירוק משמשת פלטפורמה לכל הגוונים המדברים ופועלים למען החלת הריבונות. לשמאל לקח 20 שנה לשנות תודעה. אנו מקווים שהתוכנית להחלת הריבונות תפעל מהר יותר ותגיע לחקיקה בכנסת וגם תעבור את כל המשוכות.

 

הקמת שמורת עוז וגאו"ן

בעת שהיינו עסוקות בקמפיין הריבונות נחטפו שלושת הנערים, גיל-עד, אייל ונפתלי הי"ד בגוש עציון. בג' בתמוז תשע"ד, כשגופותיהם של הבנים נמצאו, החלטנו שאסור לעבור על הדבר בשתיקה. חייבים לתת תשובה ציונית. עוד באותו הלילה בו נודע על מציאת גופותיהם של שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו מתחנת הסעה הסמוכה לצומת גוש עציון, עלו עשרות פעילי תנועת "נשים בירוק", יחד עם מתיישבים מיישובי גוש עציון ובעידודה של מועצת גוש עציון בראשות דוידי פרל, לגבעה החולשת על צומת הגוש והחלו בהכשרת המקום כנקודת אחיזה יהודית משמעותית בדרך העולה מחברון לירושלים. זאת כתשובה ציונית מידית למעשה הרצח הנתעב.

העלייה לשמורה זכתה לתמיכתם של בני משפחות הנערים והמקום זכה להיקרא על שמם – עוז וגאו"ן (גיל-עד, אייל ונפתלי).

מאז הלילה בו עלו הפעילים לתחילת עבודות הכשרת השמורה, הגיעו למקום קבוצות רבות של צעירים וצעירות מכל רחבי הארץ, ואף קבוצות מהעולם, על מנת להשתתף בניקיון המקום, בעבודות ניקוש, סלילת שבילים, צביעה, הצבת תאורה, התקנת מתקני פארק שונים ופעילות יצירה ותרבות יהודית ציונית ערכית.

השמורה הפכה לאתר בו רואים חיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון נקודה אסטרטגית לשמירה על צומת גוש עציון ובמקום מתקיימת פעילות חינוכית הסברתית והדרכה ענפה לקבוצות ולבודדים בנושאי מורשת, יהדות, היסטוריה וציונות. עד כה נטלו חלק בפעילות זו עשרות אלפי בני נוער.

במלאת שלוש שנים לעלייה ל'עוז וגאו"ן' חנכנו בשמורה את "שדרת הציונות", בה נתלו ציטוטים ערכיים של נפילי הציונות ב-120 השנים האחרונות. כמו כן הוצבה במקום פינת ישיבה אינטראקטיבית המאפשרת קבלת מידע ושירים אודות נקודות ציון בתולדות הציונות.

 

לסיום, חשוב לי מאוד להודות לחברתי נדיה ולקב"ה שזיכני לעבוד ביחד בהרמוניה נפלאה.

 

"אני יודעת עוד רבה הדרך

אבל אלך בה עד יכלה כוחי..."

(יהורם טהר לב)

עבור לתוכן העמוד