מדור המייסדים

קידה

קידה

נסיעה קצרה מעמק שילה בדרך ציורית שופעת כרמי ענבים וזיתים, מובילה לשלוחה הנישאת לגובה של 804 מטר הצופה אל הרי הגלעד והבקעה. היישוב קידה, השוכן במזרחה של נחלת שבט אפרים, הוקם בי"א בסיוון תשס"ג ובימים אלו חוגגים ביישוב את יום ההולדת ה-15. לאחר פינוי הבסיס הצבאי השכן, התגבש גרעין של שלוש משפחות ורווק בכוונה ליצור רצף טריטוריאלי בין ההר אל הבקעה. מיד לאחר העלייה לקרקע נעשה ניסיון לפנות את המבנים והתושבים. בג"ץ שהוגש על ידי "אמנה" והמועצה האזורית מטה בנימין מנע את הפינוי, מאחר שהוכח שהקרקע הוקצתה להתיישבות שנים רבות קודם לכן, ועל כן אין עילה לגירוש התושבים מהמקום
23/05/2018
שלי נוטקיס – חלק ב'

שלי נוטקיס – חלק ב'

היינו מושב שיתופי שניסה, לפחות בהתחלה, להסתמך על ענפים לא חקלאיים. זה לא היה פשוט. הענפים העיקריים היו: מפעל אלקטרוניקה, מפעל כימי לצבע מאכל טבעי וכשר: לקחו ענבים מהיקב, והוציאו מהקליפות צבע מאכל אדום. מאוחר יותר המפעל עסק בבדיקות קרקע לחקלאיים ברחבי הארץ.

היה לנו גם מפעל מחשבים: Elazar Data Processing. למחשב הגדול VAX שהיה במפעל היה חדר ענק עם מזגן, המזגן היחיד שהיה במושב באותה העת. חלק מחברי המושב עבדו במפעל, בתכנות ועיבוד נתונים. אגב, המפעל המשיך להתקיים גם לאחר פירוק המושב
23/05/2018
שלי נוטקיס – אלעזר

שלי נוטקיס – אלעזר

אלעזר: היישוב קם בחשוון תשל"ו, על ידי גרעין של יהודים מצפון אמריקה שרצו להקים מושב שיתופי בגוש עציון. בשנותיו הראשונות תיפקד היישוב כמושב שיתופי מבוסס על ענפי ייצור, מחשבים, כימיה, אלקטרוניקה ותיירות. בתחילה לא היו ענפי חקלאות אך עם הזמן נוספו מטעים ולולים. כעשר שנים לאחר הקמת המושב הוא פורק, עקב בעיות כלכליות, ואלעזר הפך ליישוב קהילתי לכל דבר ועניין. בשנת 2000 הוקמה בתחומי אלעזר שכונת נתיב האבות, שתושביה עברו מאבקים משפטיים רבים ובעוד פחות מחודש יגורשו תושביה. בשנת 2011 נבנתה השכונה החדשה של אלעזר, במקום בו היו לולי המושב השיתופי, ורחובותיה נקראו על שמות יישובי גוש קטיף. כיום מונה היישוב מעל 2,500 תושבים.
9/05/2018

רבקה לשם- הר גילה חלק ב'

מעבר להיותו של פיצ'י איש חזון, הוא היה גם איש מעשה. בחודשים הראשונים לאחר העלייה אל הקרקע גייס פיצ'י סיוע מגורמים שונים ומשונים בהקמת תשתיות ובגיוס תקציבים ליישוב החדש. בשנת 1972, כארבע שנים לאחר העלייה, הכין פיצ'י חוברת בשם: "הר גילה - יעדים". בחוברת פורט חזון היישוב, שיועד לקלוט את עובדי החברה להגנת הטבע, אנשי רשות שמורות הטבע ואנשי כוחות הביטחון, ובמרכזו יפעלו שני מוסדות תאומים: מוסד אזרחי - בית ספר שדה, ומוסד צבאי-חינוכי לאנשי צה"ל. בחוברת גם נכתב שביישוב עתידים לגור כ-700 תושבים. צריך לזכור שבאותו הזמן היינו רק שלוש משפחות בהר גילה. גם החשמל כאן לא היה סדיר והיינו תלויים ברשת החשמל של בית ג'אלה, והחשמל היה יום כן ויום לא (כמה שנים מאוחר יותר חברים שלנו הקימו את היישוב נטף וקראו לנו להצטרף. אמרנו להם - סיימנו את השלב בחיים שבו אנחנו מתפללים לחשמל). גרנו כאן לבד על ההר. בקיצור - מי האמין שיהיו כאן 700 איש
2/05/2018

רבקה לשם: הר גילה – חלק א'

הר גילה הוא יישוב קהילתי הנמצא מעט מדרום לירושלים, על כביש "עוקף הוואלג'ה" ובסמוך לעיירה הנוצרית בית ג'אלה. היישוב קם בשנת תשכ"ח על פסגת רכס "ראס בית ג'אלה" במקום בו שכן מוצב ירדני עד למלחמת ששת הימים. מקימו של היישוב היה יורם בן יאיר (פיצ'י). ראשיתו של היישוב הייתה בבית ספר שדה שנבנה על פסגת הרכס, וברבות השנים נבנו מסביב לבית ספר שדה שכונות היישוב. כיום מונה היישוב כ-1,600 תושבים, ומהווה את אחד משני היישובים החילוניים במועצה האזורית גוש עציון (יחד עם קידר). היישוב קשור בטבורו לירושלים הסמוכה, וכמעט כל ילדי היישוב מתחנכים בבתי הספר שבעיר. זהו היישוב היהודי השני שקם בגב ההר של יהודה ושומרון לאחר מלחמת ששת הימים, לאחר כפר עציון.
25/04/2018

ישעיהו יחיאלי אלון שבות - חלק ב'

מישיבה ליישוב
מיד לאחר המעבר לאלון שבות, היה לי ברור שאני אשאר כאן לעוד שנים רבות וטובות. המשפחות הראשונות שהגיעו לכאן היו קשורות לישיבה. הרב יואל בן נון הגיע עם משפחתו, כך גם הרב יהודה שביב, הרב גדעון פרל והרב אפרים שחור ז"ל.
11/04/2018
ישעיהו יחיאלי - אלון שבות - חלק א'

ישעיהו יחיאלי - אלון שבות - חלק א'

ישעיהו יחיאלי, יליד תל אביב (תש"י), בן לאברהם ז"ל ומרים. למד בישיבה התיכונית נתיב מאיר, ולאחר מכן היה תלמיד במחזור הראשון של ישיבת הר עציון. לאחר נישואיו לתמר בשנת תשל"ג הם קבעו את ביתם באלון שבות. אב לשישה ילדים, שלושה מהם גרים בגוש עציון. פעל במגוון תפקידים בבני עקיבא, הארצית והעולמית, ניהל את מתנ"ס גוש עציון והיה סגן ראש המועצה האזורית גוש עציון. ב-25 השנים האחרונות מנהל את תכנית נעל"ה - המקדמת עליית בני נוער יהודיים מכל רחבי העולם ללימודי תיכון בארץ.
14/03/2018
עוזי כוכבא - מגדל עוז

עוזי כוכבא - מגדל עוז

עוזי כוכבא נולד בשנת 1957 בחיפה. בסיום שירותו הצבאי בנח"ל עלה למגדל עוז, שם פגש את אשתו לעתיד חיה. שם גם נולדו להם חמשת ילדיהם: מיכל, תמר, רחל, שירה ואלי. כוכבא הוא ד"ר לביוכימיה, אשר שימש במגוון תפקידים בקיבוץ, ובין השאר היה מזכיר פנים, מרכז משק ומנהל הרפת במספר קדנציות.
7/03/2018
תולי שיינפלד - כפר עציון

תולי שיינפלד - כפר עציון

תולי שיינפלד נולד בשנת 1947, בן לצבי ומינה, חברי כפר עציון. אביו צבי נהרג בקרב האחרון על כפר עציון, בד' באייר תש"ח. בגיל שנה יצא תולי מגוש עציון יחד עם שיירת האימהות והילדים למנזר רטיסבון שבירושלים, ובהמשך גדל בשכונת גבעת עלייה שביפו עד למלחמת ששת הימים יחד עם שאר שרידי כפר עציון. שירת בנח"ל בטירת צבי, ולאחר מלחמת ששת הימים היה בן מקימי קיבוץ כפר עציון. בהמשך עבד כלולן, ריכז את המשק, ניהל את מפעל אמגזית, והיה יו"ר ההנהלה הכלכלית של הקיבוץ. נשוי לפוריה עימה אותה הכיר בגרעין הנח"ל, ואב לשישה ילדים וארבעה עשר נכדים.
21/02/2018
יהודית קצובר - קריית ארבע - חלק ב'

יהודית קצובר - קריית ארבע - חלק ב'

בעוד אנו פועלות בנצר, מתקשר אלינו חגי הוברמן בשנת 2008 ואומר לנו "תעלו לשדמה לפני שהרשות הפלשתינית תשתלט על המחנה". שדמה, מחנה צבאי שצה"ל נטש, במקום אסטרטגי בין הר חומה לתקוע, שולט על הכביש המזרחי החדש, גבעה בשטח C המוקפת בשטחי A ו-B והייתה סכנה שנאבד את המקום. השתלטות של הערבים על אותה גבעה חלילה הייתה יכולה לגרום לניתוק הרצף היהודי בין ירושלים לגוש עציון מזרח. הערבים טוענים ב"הומניות", שברצונם להקים שם בית חולים.

עלינו לשם
14/02/2018

יהודית קצובר - קריית ארבע – חלק א'

יהודית קצובר, תושבת קריית ארבע חברון, נשואה לצבי קצובר, אמא ל-5 ילדים ועוד נכדים כן ירבו. שותפה בתנועת "נשים בירוק" וממקימות תנועת הריבונות יחד עם נדיה מטר. יהודית ונדיה מובילות בשנים האחרונות את השיח המעשי להחלת ריבונות ישראלית ביהודה, שומרון ובקעת הירדן.


7/02/2018
שרה ומנחם פריד - נווה דניאל

שרה ומנחם פריד - נווה דניאל



נווה דניאל הוא יישוב קהילתי בצפונו של גוש עציון. ראשיתו של היישוב בשטח של 128 דונם, שנרכשו בשנות ה-30 של המאה ה-20 על ידי סוחר קרקעות ירושלמי בשם יצחק כהן. יצחק ייעד את האדמות לשם פיתוח משק חקלאי, אך בנו, שחזר מלימודי חקלאות בצרפת, העדיף לא לעלות להר. המקום ננטש, ונקרא על ידי מתיישבי גוש עציון הראשונים בשם 'משק כהן'. בשנת 1982 עלו המתיישבים הראשונים להר להקים יישוב, שראשיתו בשטח שהיה בידי הקק"ל והורחב ככל שהיישוב גדל. כיום גרות ביישוב כמעט 600 משפחות - מעל 2,000 תושבים.
31/01/2018
יוחאי סביון – שמעה

יוחאי סביון – שמעה

היישוב שמעה איננו יישוב רגיל בנופי דרום הר חברון. הוא אינו דתי, אך גם לא חילוני בצורה מובהקת, אינו צעיר במיוחד (היישוב יחגוג השנה 30 שנה להקמתו) אך גם לא הוותיק שביישובי הר חברון. האוכלוסייה ביישוב מגוונת מאוד, ומורכבת מחילונים, דתיים-לאומיים, חב"דניקים וברסלבים. בשנות קיומו הרבות נקבצו אליו כל גווני העדות מכל הגילאים, ובנוסף הוא קלט אליו לפני כשנתיים 20 צעירים, כחלק מכפר הסטודנטים של עמותת 'קדמה'.

אחד ממקימי היישוב המובהקים הוא יוחאי סביון, מי שהיה במשך שנים מנהל מחלקת הנוער במועצה האזורית הר חברון, וכעת הוא מנהל מחלקת משאבי אנוש במועצה. הוא סיפר לנו על תחילתו המופלאה של היישוב שמעה.
24/01/2018
אילה רסיס-טל – עפרה – חלק ב'

אילה רסיס-טל – עפרה – חלק ב'

נקראנו אז "מחנה עובדים עפרה", ובראשית הדרך לא היו, כאמור, לא מים וחשמל, לא ביוב וגם לא שבילים או מכולת. והנה, ימים אחדים לפני פסח, ומעט החשמל שסיפק הגנרטור – חדל והיה לאין. הגנרטור התקלקל ולא פעל. לא היה אור, התנורים לא עבדו, ולא יכולנו להתקדם בהכנות לחג. הכול נעצר. ולאור הירח המלא, הסתובבנו כולנו, כל הנשים, אובדות עצות, שואלות זו את זו לשלב שאליו הגיעה כל אחת בהכנות, ומנסות להתנחם ב'צרת הרבים' של כולנו.
17/01/2018
סיפורה של אילה רסיס-טל – עפרה – חלק א'

סיפורה של אילה רסיס-טל – עפרה – חלק א'

גרנו בתל אביב ויורם עבד באוניברסיטה. יום אחד, בדרכו באוטובוס לעבודה, הבחין בבחור לבוש בגדי חאקי מעוטרים בסימני בוץ, כובע טמבל לראשו ותרמיל על גבו. בלי להסס, ניגש יורם לבחור, טפח על גבו פעם ופעמיים ושאל: "מי אתה?". הבחור הסתובב מיד וכדרכם של יהודים, ענה על שאלתו של יורם בשאלה משלו: "מה אתה רוצה?", שצליל של בהלה התגנב לתוכה. יורם הסביר בסבלנות: "אנחנו מעוניינים במעשה חלוצי", הבהיר, ומיד עבר לפסים מעשיים, "אולי אתה מכיר התיישבות שעולה לקרקע בקרוב? אנחנו רוצים להצטרף, להיות חלק מזה".
10/01/2018
סיפורה של ג'נט פרידמן – כוכב השחר

סיפורה של ג'נט פרידמן – כוכב השחר

מאז שאני זוכרת את עצמי, כיוון מחשבותיי היה ברור: התיישבות. ב"ה, יהדות ארצות הברית אינה חווה גילויי אנטישמיות, שהם מנת חלקן של הקהילות בארצות אחרות, ולכאורה כל יהודי יכול לחיות שם בשלווה, ובכל זאת החיים שם לא הסבו לי נחת. היותי בת לאב ניצול שואה ולימוד ההיסטוריה של עם ישראל גרמו לי לחוש שונה ולא ממש שייכת לחברה שצמחתי בה. למדתי על היהודים שחיו בארצות הגולה, ובכל פעם, בשל שנאת הגויים, נאלצו לברוח ממקומם ולחפש להם מקום חדש, ואז, כשחשו שהתאקלמו במקום החדש, שבו וצצו גילויי שנאה ואילצו אותם לצאת למסע נדודים נוסף. קראתי גם את הדברים שכתב הרב כהנא ליהודים שחיו בארה"ב, שבעזרתם ניסה 'לנער' אותם מהשאננות שהם שרויים בה. הוא טען שכפי שהדבר קרה בארצות אחרות, אף בארה"ב, גם אם בהווה נדמה שאין שום אנטישמיות, אין זו אלא אשליה, ובבוא הזמן, כפי שקורה לאשליות בדרך כלל, היא תתנפץ. לדבריו, המקום היחיד שיהודי יכול לחיות בו הוא ארץ ישראל. הדברים אמורים במיוחד בתקופתנו, התקופה שבארץ ישראל כבר נוסדה מדינת ישראל. יהודי שאינו מנצל את ההזדמנות ואינו עולה ארצה מרצון, בשלב כלשהו בעתיד, ייאלץ לעשות זאת מאונס.
3/01/2018
משה בטיש - חלק ב'

משה בטיש - חלק ב'

תקופת ההמתנה נתמשכה, ואישור מטעם המדינה להקמת נקודת התיישבות בשילה – לא ניתן. לבו של מנחם בגין ייסר אותו. בשיחה עם אפרים קציר, נשיא המדינה, שטח שאלתו-משאלתו לפניו: "איך אפשר שלא יגורו בשילה?". ואז הבריק במוחו של חה"כ זבולון המר, שר החינוך דאז, רעיון: להקים יישוב אסור? אסור (כך קבעו ה'הבנות' שגובשו עם ג'ימי קרטר, נשיאה של ארצות הברית באותם ימים, שנועדו למנוע חבלה מכל סוג שהוא בתהליך השלום עם מצרים), אבל לשלוח משלחת ארכאולוגית לאזור משופע בעתיקות – ודאי מותר! הוכרז אפוא על התארגנותה של משלחת ארכאולוגית שתעלה לתל ותתחקה על שרידי ההיסטוריה היהודית במקום. וכך, במסווה של משלחת, עלו ראשוני המתיישבים לשילה.
27/12/2017
משה בטיש – שילה – חלק א'

משה בטיש – שילה – חלק א'

13/12/2017
סיפורה של אילה קאפח – עפרה – חלק ב'

סיפורה של אילה קאפח – עפרה – חלק ב'

מקימים מפעל
בעקבות ההחלטה שהתקבלה ביישוב שעל פיה אחד מבני הזוג חייב לעבוד במקום, דויד עזב את עבודתו בעיריית ירושלים והקים בעפרה מפעל להדפסי משי - "רשתית עפרה" שמו. הוא ביצע הדפסים על בדים ועל חומרים אחרים באמצעות רשתות משי. בפסח תשל"ו, קיימה תנועת "גוש אמונים" צעדה גדולה שעברה בעפרה בדרכה ליריחו. דויד הדפיס על חולצות ציור של אפרוח הבוקע מביצה, ומכרנו אותן כדי לגייס כסף ליישוב. באותה שנה עזבתי את ההוראה ועברתי לעבוד במפעל. במהלך השנים העסקנו במפעל עובדים נוספים, עד שסגרנו אותו.

22/11/2017
אילה קאפח – עפרה - חלק א'

אילה קאפח – עפרה - חלק א'

אחרי מלחמת יום הכיפורים הרגשנו שצריך לעשות משהו והתחלנו ללכת לחוגי בית. תנועת "גוש אמונים" ארגנה מפגשים בבתים פרטיים, ובהם הציגו אנשיה למשתתפים את רעיון ההתיישבות ועוררו את עניינם בו. הרעיון נראה אז דבר רחוק מאוד ואפילו חלומי.

גרנו, אני ודוד, בירושלים. לבתנו עינת, שלמדה אז בבית ספר יסודי, הייתה חברה בשם אפרת. באחד הימים הגיע אביה, צבי בייטנר, לאסוף אותה מביתנו. "הייתי בבית הסוהר", סיפר. לא הכרתי אותו, אך זה נשמע לי מוזר. הוא היה אמריקאי לבוש חליפה ונראה אדם מכובד מאוד. "נעצרתי בהפגנה של 'גוש אמונים'", הסביר. "אתה שייך ל'גוש אמונים'?!", אורו עיניי, והוא סיפר כי הם מקימים גרעין להתיישבות. שמחתי. אמרתי לו שאנחנו מחפשים דבר כזה, והוא רשם אותנו לגרעין שילה.
22/11/2017
עבור לתוכן העמוד