מדור המייסדים

אילה רסיס-טל – עפרה – חלק ב'

אילה רסיס-טל – עפרה – חלק ב'

נקראנו אז "מחנה עובדים עפרה", ובראשית הדרך לא היו, כאמור, לא מים וחשמל, לא ביוב וגם לא שבילים או מכולת. והנה, ימים אחדים לפני פסח, ומעט החשמל שסיפק הגנרטור – חדל והיה לאין. הגנרטור התקלקל ולא פעל. לא היה אור, התנורים לא עבדו, ולא יכולנו להתקדם בהכנות לחג. הכול נעצר. ולאור הירח המלא, הסתובבנו כולנו, כל הנשים, אובדות עצות, שואלות זו את זו לשלב שאליו הגיעה כל אחת בהכנות, ומנסות להתנחם ב'צרת הרבים' של כולנו.
17/01/2018
סיפורה של אילה רסיס-טל – עפרה – חלק א'

סיפורה של אילה רסיס-טל – עפרה – חלק א'

גרנו בתל אביב ויורם עבד באוניברסיטה. יום אחד, בדרכו באוטובוס לעבודה, הבחין בבחור לבוש בגדי חאקי מעוטרים בסימני בוץ, כובע טמבל לראשו ותרמיל על גבו. בלי להסס, ניגש יורם לבחור, טפח על גבו פעם ופעמיים ושאל: "מי אתה?". הבחור הסתובב מיד וכדרכם של יהודים, ענה על שאלתו של יורם בשאלה משלו: "מה אתה רוצה?", שצליל של בהלה התגנב לתוכה. יורם הסביר בסבלנות: "אנחנו מעוניינים במעשה חלוצי", הבהיר, ומיד עבר לפסים מעשיים, "אולי אתה מכיר התיישבות שעולה לקרקע בקרוב? אנחנו רוצים להצטרף, להיות חלק מזה".
10/01/2018
סיפורה של ג'נט פרידמן – כוכב השחר

סיפורה של ג'נט פרידמן – כוכב השחר

מאז שאני זוכרת את עצמי, כיוון מחשבותיי היה ברור: התיישבות. ב"ה, יהדות ארצות הברית אינה חווה גילויי אנטישמיות, שהם מנת חלקן של הקהילות בארצות אחרות, ולכאורה כל יהודי יכול לחיות שם בשלווה, ובכל זאת החיים שם לא הסבו לי נחת. היותי בת לאב ניצול שואה ולימוד ההיסטוריה של עם ישראל גרמו לי לחוש שונה ולא ממש שייכת לחברה שצמחתי בה. למדתי על היהודים שחיו בארצות הגולה, ובכל פעם, בשל שנאת הגויים, נאלצו לברוח ממקומם ולחפש להם מקום חדש, ואז, כשחשו שהתאקלמו במקום החדש, שבו וצצו גילויי שנאה ואילצו אותם לצאת למסע נדודים נוסף. קראתי גם את הדברים שכתב הרב כהנא ליהודים שחיו בארה"ב, שבעזרתם ניסה 'לנער' אותם מהשאננות שהם שרויים בה. הוא טען שכפי שהדבר קרה בארצות אחרות, אף בארה"ב, גם אם בהווה נדמה שאין שום אנטישמיות, אין זו אלא אשליה, ובבוא הזמן, כפי שקורה לאשליות בדרך כלל, היא תתנפץ. לדבריו, המקום היחיד שיהודי יכול לחיות בו הוא ארץ ישראל. הדברים אמורים במיוחד בתקופתנו, התקופה שבארץ ישראל כבר נוסדה מדינת ישראל. יהודי שאינו מנצל את ההזדמנות ואינו עולה ארצה מרצון, בשלב כלשהו בעתיד, ייאלץ לעשות זאת מאונס.
3/01/2018
משה בטיש - חלק ב'

משה בטיש - חלק ב'

תקופת ההמתנה נתמשכה, ואישור מטעם המדינה להקמת נקודת התיישבות בשילה – לא ניתן. לבו של מנחם בגין ייסר אותו. בשיחה עם אפרים קציר, נשיא המדינה, שטח שאלתו-משאלתו לפניו: "איך אפשר שלא יגורו בשילה?". ואז הבריק במוחו של חה"כ זבולון המר, שר החינוך דאז, רעיון: להקים יישוב אסור? אסור (כך קבעו ה'הבנות' שגובשו עם ג'ימי קרטר, נשיאה של ארצות הברית באותם ימים, שנועדו למנוע חבלה מכל סוג שהוא בתהליך השלום עם מצרים), אבל לשלוח משלחת ארכאולוגית לאזור משופע בעתיקות – ודאי מותר! הוכרז אפוא על התארגנותה של משלחת ארכאולוגית שתעלה לתל ותתחקה על שרידי ההיסטוריה היהודית במקום. וכך, במסווה של משלחת, עלו ראשוני המתיישבים לשילה.
27/12/2017
משה בטיש – שילה – חלק א'

משה בטיש – שילה – חלק א'

13/12/2017
סיפורה של אילה קאפח – עפרה – חלק ב'

סיפורה של אילה קאפח – עפרה – חלק ב'

מקימים מפעל
בעקבות ההחלטה שהתקבלה ביישוב שעל פיה אחד מבני הזוג חייב לעבוד במקום, דויד עזב את עבודתו בעיריית ירושלים והקים בעפרה מפעל להדפסי משי - "רשתית עפרה" שמו. הוא ביצע הדפסים על בדים ועל חומרים אחרים באמצעות רשתות משי. בפסח תשל"ו, קיימה תנועת "גוש אמונים" צעדה גדולה שעברה בעפרה בדרכה ליריחו. דויד הדפיס על חולצות ציור של אפרוח הבוקע מביצה, ומכרנו אותן כדי לגייס כסף ליישוב. באותה שנה עזבתי את ההוראה ועברתי לעבוד במפעל. במהלך השנים העסקנו במפעל עובדים נוספים, עד שסגרנו אותו.

22/11/2017
אילה קאפח – עפרה - חלק א'

אילה קאפח – עפרה - חלק א'

אחרי מלחמת יום הכיפורים הרגשנו שצריך לעשות משהו והתחלנו ללכת לחוגי בית. תנועת "גוש אמונים" ארגנה מפגשים בבתים פרטיים, ובהם הציגו אנשיה למשתתפים את רעיון ההתיישבות ועוררו את עניינם בו. הרעיון נראה אז דבר רחוק מאוד ואפילו חלומי.

גרנו, אני ודוד, בירושלים. לבתנו עינת, שלמדה אז בבית ספר יסודי, הייתה חברה בשם אפרת. באחד הימים הגיע אביה, צבי בייטנר, לאסוף אותה מביתנו. "הייתי בבית הסוהר", סיפר. לא הכרתי אותו, אך זה נשמע לי מוזר. הוא היה אמריקאי לבוש חליפה ונראה אדם מכובד מאוד. "נעצרתי בהפגנה של 'גוש אמונים'", הסביר. "אתה שייך ל'גוש אמונים'?!", אורו עיניי, והוא סיפר כי הם מקימים גרעין להתיישבות. שמחתי. אמרתי לו שאנחנו מחפשים דבר כזה, והוא רשם אותנו לגרעין שילה.
22/11/2017
שמואל ברק- גבעת ארנון - חלק ב'

שמואל ברק- גבעת ארנון - חלק ב'

המפגש עם שמואל ברק, ממייסדי גבעת ארנון 777, מוליד מחשבות על מהות הציונות, ההתיישבות והחקלאות המתחדשת בהרי השומרון. שמואל, שעזב עבודה טובה בחברה טובה, גילה עד כמה "טובה הארץ" - הוא בעל יקב ארנון המייצר בכל שנה מעל ל-2,000 בקבוקי יין בוטיק ייחודי. החיבור לאדמות השומרון בגבעת ארנון, הוא סיפור המשלב חילונים ודתיים, חקלאים ובעלי מקצועות חופשיים, מגוון דעות וסגנונות.
15/11/2017
גבעת ארנון - שמואל ברק

גבעת ארנון - שמואל ברק

גבעת ארנון, מקום המחבר בין הר ובקעה, על רכס איתמר מזרחה. אנו נפגשים עם שמואל ברק, "הסבא של הגבעה" שמגולל לנו סיפור ייחודי על התיישבות חילונית אשר התחילה בעמק יזרעאל ונטעה שורשים באדמת ההר. החלוציות, החקלאות והחיוך התמידי המאפיינים את שמואל נפרסים לפנינו בסיפורו האישי והמרגש.
8/11/2017
עזרא כהן- גיתית

עזרא כהן- גיתית

המושב גיתית במועצה האזורית בקעת הירדן אינו נמצא על כביש הבקעה אלא מעליו, על "דרך אלון" המשלבת נופים של הר ובקעה עם סיפור מרתק על מושב מעורב של חילונים ודתיים, חקלאות וקהילתיות נהדרת. אני פוגשת את עזרא כהן בביתו והוא, עם חיוך רחב, מספר את סיפורה של התיישבות גיתית עם סיפור חייו, חיים המשלבים ציונות עכשווית, מקום המדינה ועד ימינו
25/10/2017
שמוליק בן שאול – פצאל

שמוליק בן שאול – פצאל

סיפורה של החקלאות הוא רחב ועמוק, הוא סיפור חיים בפני עצמו, ואולי סיפור החיים העיקרי בבקעת הירדן. החקלאות איננה רק חריש וקציר. חקלאות חייבת להיות הצלחה כלכלית, תבונה עסקית, יכולת לעמוד בלחצים וסיכונים – לספוג הפסדים ולהשקיע סכומים לא מבוטלים בצפייה להצלחה עתידית. בכך החקלאות בבקעת הירדן דומה לחקלאות במקומות רבים אחרים, ובכל זאת היא ייחודית: ייחודית בהיקפה ובחותם העצום שהטביעה על פניו ומראהו של חבל הארץ הזה, שבין הירדן וגב ההר
18/10/2017
שירה עמוסי - רותם

שירה עמוסי - רותם

היישוב רותם בבקעת הירדן מביא עימו רוח חדשה של התיישבות ייחודית. הערכים המרכזיים שקיבלו על עצמם תושבי אותם הם חיבור בין דתיים וחילונים וחיבור לסביבה - אקולוגיה. גורמים ניסו ליישב את השממה בבקעה אך לא עלה בידיהם. במשך השנים עברו ברותם גרעין נח"ל, ישיבת הסדר ועוד, אך מי שהקימה לתחיה את המקום הייתה דווקא נערה צעירה עם הרבה רוח ותעוזה. נפגשנו עם שירה עמוסי לשמוע על היישוב רותם.
18/09/2017
אריאל סוקולוף – אבנת

אריאל סוקולוף – אבנת

המעבר מההרים אל הבקעה מביא איתו שינויים באקלים, בחושים השונים וגם באנשים שאנו עומדים לפגוש. היישוב אבנת במרכז המועצה האזורית מגילות ים המלח מספר לנו סיפור של התיישבות חינוכית קהילתית מיוחדת במינה אשר משלבת חיי רוח, חינוך וחומר בגוון יחיד ומיוחד. את סיפורו של המקום מספר לנו אריאל סוקולוף, ממקימי עמותת "תימורות" וההתיישבות במקום.
באבנת הוקמה בעבר היאחזות נח"ל קטנה עם קשיים גדולים, כשההיאחזות התפרקה לאחר כעשר שנים מה שנשאר זה מספר מבנים ותו לא. בשנת 2000 כאשר היה ניסיון לפתוח במקום מכללה לרפואה אלטרנטיבית אך גם רעיון זה לא עלה וכשל לאחר כמה חודשים.
6/09/2017

מאיר מנדליאל – שבי שומרון

במרכז השומרון עומדת גבעה מיוחדת בה קם יישוב אשר נושאת את שמו של השומרון. מגבעה נישאה זו מלכו עומרי, אחאב ועוד רבים ממלכי ישראל. שם נבנו ארמונות עצומים ועד היום ניתן לראות שרידים ייחודים בתל שומרון הקדומה, הלא היא "סבסטיה". למרגלות התל הקדום הוקם היישוב "שבי שומרון" במטרה להחזיר עטרה ליושנה ולהחיות את האזור אחרי שנים של שממה. את סיפורו של היישוב "שבי שומרון" מספר לנו מאיר מנדליאל, ממובילי ההתיישבות והחינוך לאורך שנות ההקמה וההתפתחות של היישוב.
30/08/2017
טלי ואיציק עגיב - רבבה

טלי ואיציק עגיב - רבבה

טלי ואיציק עגיב, ממקימי היישוב רבבה שבמרכז השומרון, ישבו איתי לראיון ארוך ומרתק בו סיפרו את סיפור היישוב עם מבט של געגוע ובת שחוק של זיכרון מתוק. יחד עם שאר התושבים הם ממשיכים להעצים גם היום את הפעילות היישובית ואת העסק המשפחתי במקום
23/08/2017
יפה המבורגר - צופים

יפה המבורגר - צופים

היישוב צופים, הנמצא במערב השומרון, לקראת השרון וגוש דן, טומן בחובו סיפור על מרקם עדין בין קהילתיות דתית ותורנית לקהילה חילונית עירונית, מעורבת ותוססת. המייסדים שגדלו על ערכי בני עקיבא הפכו גבעה שוממת ליישוב עירוני שרק הולך ומתפתח. בחרנו להביא השבוע את סיפורה של יפה המבורגר ומשפחתה, שהיו בין שתי המשפחות הראשונות בצופים וגרות בו עד היום.
9/08/2017
ראיון עם בני שלום - חומש

ראיון עם בני שלום - חומש

הגענו מגדרה, גדלתי במושבה חקלאית ותמיד התעניינתי ביישובים אבל לא אהבתי חקלאות. לאחר חתונתי הציעו לנו לגור בבקעה, חברים שעברו ניסו לשכנע אותנו אך אמרנו כי לא נסתדר בבקעה, זהו אזור חם ואנו אוהבים קור. אז עוד לא ידעו לאיזה רוחות וקור עוד נגיע. לאחר כמה ימים ראיתי מודעה בעיתון ובה נכתב על יישוב בשם "מעלה נח"ל" - גרעין/יישוב תעשייתי חדש בשומרון, חשבתי שזה יכול להתאים. נפגשנו עם חבורת צעירים בתל אביב מול מפעל הפיס, היה זה מחזה משעשע, לא ידעו לאן פנינו מועדות אך לכולם היה מן זיק בעיניים ללכת לראות את המקום המדובר. באותו הזמן אשתי הייתה בסוף חודש תשיעי ואמרתי לעצמי "איך תסע עם האישה? אולי היא תלד?". באותו היום נסעתי עם אחותי לבחון את פני השטח ולברר האם ייטב לנו להעתיק את מגורינו לשם.
26/07/2017
חיה עציון – עפרה – חלק ב'

חיה עציון – עפרה – חלק ב'

רואים פירות
בראשית הדרך, כללה האידאולוגיה עיסוק בעבודת האדמה – חקלאות. ההצעה לייסד את ענף המטע בעפרה עמדה במוקדן של "מלחמות" שהתנהלו באספת החברים. כנגד המבקשים לטעת עצי פרי הושמעו טענות נחרצות שלפיהן מטע אינו יכול להיות עסק כלכלי. יהודה נמנה עם התומכים, ובאחת האספות הטיח בו מי שהטיח ביקורת נוקבת. יהודה לא התרגש במיוחד, אבל אני פרצתי בבכי. בחלוף ה"מלחמות", המטעים קרמו עור וגידים. נטיעת העצים וגם הטיפול בעצים שצמחו לתפארת, התאפיינו בחדוות יצירה. לא רק של העושים במלאכה. גם של הילדים. המטע משך אותם כבחבלי קסם. הלכנו אתם למטע בכל הזדמנות, עקבנו אחר פעולת ההשקיה ואחר התפתחות העצים. כשרציתי לבלות אחר הצהריים עם בני בבית, לשבת ולהרכיב פאזל, למשל, כל שהספקתי היה לפזר את חלקי התמונה על השולחן, אבל אז גיליתי שאני יושבת לבד מול החלקים. הוא כבר מזמן "התעופף" לכיוון המטע, רץ חופשי ומאושר אל הטבע.
19/07/2017
סיפורה של חיה עציון – עפרה

סיפורה של חיה עציון – עפרה

כשהיינו חברים, יהודה למד במחזור השני של ישיבת ההסדר "הר עציון". הישיבה החלה דרכה בכפר עציון, וכך נוצר הקשר המיוחד והקרוב בינו לבין חנן פורת. עיסוקיו של יהודה לא הסתכמו בלימודים בישיבה: הוא היה חבר במזכירות הגרעין שהתגבש להקמת אלון מורה לצדם של מנחם פליקס ובני קצובר. הם קיימו ישיבות אינספור, ובחלקן גם אני השתתפתי. מלבד זאת, במשרדי "גוש אמונים" שברחוב כורש בירושלים, (שם התגורר יהודה, פשוטו כמשמעו), נרקמו תכניות להקמת בית ספר שדה בשומרון. מוסד זה היה רק השלב הראשון של התכנית. השלב שתוכנן לבוא בעקבותיו היה הקמה של יישוב לידו. פרופ' יהודה אליצור וד"ר זאב ספראי ושמות מלומדים וחכמים נוספים מילאו את הרשימות שערך ועדכן כל העת. כל מי שיכול היה להיות לעזר במשימה החשובה – שמו מיד הועלה על הכתב, והוא גויס לשורות המקימים. יחד ישבו ושקדו על הכנת מסלולים לטיולים. 'מסלול' פירושו: התוואי בשטח והתכנים שיונחלו לצועדים בו. עמוס פרומקין הצטרף, ואחריו יצחק נוביק. בית ספר שדה הטרי החל להוביל קבוצות ברחבי השומרון. הרצון העז לכבוש את הארץ ולהכיר את משעוליה דרך הרגליים, היה הכוח המניע, ובסיורים הללו נבנה נדבך חשוב בהיכרות עם האזור והוכשרו הלבבות – למשימת ההתיישבות.
12/07/2017
סיפורו של דובי דינר – "החברה לפיתוח מטה בנימין" – חלק ב'

סיפורו של דובי דינר – "החברה לפיתוח מטה בנימין" – חלק ב'

את נעה הכרתי כשכבר עבדתי ב"חברה לפיתוח". התקשרתי אליה ושאלתי: "את רוצה להיפגש אתי?" לאחר שלשאלתי הראשונה ענתה נעה בחיוב, אזרתי עוז ועברתי לשאלה הבאה: "אכפת לך שתוך כדי הפגישה, ניסע לקריית ארבע? אני צריך לערוך שם ריאיון קבלה לנהג אחד..." זה היה ה'דייט' הראשון שלנו: על גלגלים בדרך לראיין את הנהג הראשון שהצטרף לחברה. אחרי כחודש וחצי החלטנו להתחתן. לימים נוספו לחברה נהגים רבים ואשתי הכירה את כולם. האווירה ששררה בחברה הייתה אווירה משפחתית וחמה.
5/07/2017
עבור לתוכן העמוד