מדור המייסדים

חיה עציון – עפרה – חלק ב'

חיה עציון – עפרה – חלק ב'

רואים פירות
בראשית הדרך, כללה האידאולוגיה עיסוק בעבודת האדמה – חקלאות. ההצעה לייסד את ענף המטע בעפרה עמדה במוקדן של "מלחמות" שהתנהלו באספת החברים. כנגד המבקשים לטעת עצי פרי הושמעו טענות נחרצות שלפיהן מטע אינו יכול להיות עסק כלכלי. יהודה נמנה עם התומכים, ובאחת האספות הטיח בו מי שהטיח ביקורת נוקבת. יהודה לא התרגש במיוחד, אבל אני פרצתי בבכי. בחלוף ה"מלחמות", המטעים קרמו עור וגידים. נטיעת העצים וגם הטיפול בעצים שצמחו לתפארת, התאפיינו בחדוות יצירה. לא רק של העושים במלאכה. גם של הילדים. המטע משך אותם כבחבלי קסם. הלכנו אתם למטע בכל הזדמנות, עקבנו אחר פעולת ההשקיה ואחר התפתחות העצים. כשרציתי לבלות אחר הצהריים עם בני בבית, לשבת ולהרכיב פאזל, למשל, כל שהספקתי היה לפזר את חלקי התמונה על השולחן, אבל אז גיליתי שאני יושבת לבד מול החלקים. הוא כבר מזמן "התעופף" לכיוון המטע, רץ חופשי ומאושר אל הטבע.
19/07/2017
סיפורה של חיה עציון – עפרה

סיפורה של חיה עציון – עפרה

כשהיינו חברים, יהודה למד במחזור השני של ישיבת ההסדר "הר עציון". הישיבה החלה דרכה בכפר עציון, וכך נוצר הקשר המיוחד והקרוב בינו לבין חנן פורת. עיסוקיו של יהודה לא הסתכמו בלימודים בישיבה: הוא היה חבר במזכירות הגרעין שהתגבש להקמת אלון מורה לצדם של מנחם פליקס ובני קצובר. הם קיימו ישיבות אינספור, ובחלקן גם אני השתתפתי. מלבד זאת, במשרדי "גוש אמונים" שברחוב כורש בירושלים, (שם התגורר יהודה, פשוטו כמשמעו), נרקמו תכניות להקמת בית ספר שדה בשומרון. מוסד זה היה רק השלב הראשון של התכנית. השלב שתוכנן לבוא בעקבותיו היה הקמה של יישוב לידו. פרופ' יהודה אליצור וד"ר זאב ספראי ושמות מלומדים וחכמים נוספים מילאו את הרשימות שערך ועדכן כל העת. כל מי שיכול היה להיות לעזר במשימה החשובה – שמו מיד הועלה על הכתב, והוא גויס לשורות המקימים. יחד ישבו ושקדו על הכנת מסלולים לטיולים. 'מסלול' פירושו: התוואי בשטח והתכנים שיונחלו לצועדים בו. עמוס פרומקין הצטרף, ואחריו יצחק נוביק. בית ספר שדה הטרי החל להוביל קבוצות ברחבי השומרון. הרצון העז לכבוש את הארץ ולהכיר את משעוליה דרך הרגליים, היה הכוח המניע, ובסיורים הללו נבנה נדבך חשוב בהיכרות עם האזור והוכשרו הלבבות – למשימת ההתיישבות.
12/07/2017
סיפורו של דובי דינר – "החברה לפיתוח מטה בנימין" – חלק ב'

סיפורו של דובי דינר – "החברה לפיתוח מטה בנימין" – חלק ב'

את נעה הכרתי כשכבר עבדתי ב"חברה לפיתוח". התקשרתי אליה ושאלתי: "את רוצה להיפגש אתי?" לאחר שלשאלתי הראשונה ענתה נעה בחיוב, אזרתי עוז ועברתי לשאלה הבאה: "אכפת לך שתוך כדי הפגישה, ניסע לקריית ארבע? אני צריך לערוך שם ריאיון קבלה לנהג אחד..." זה היה ה'דייט' הראשון שלנו: על גלגלים בדרך לראיין את הנהג הראשון שהצטרף לחברה. אחרי כחודש וחצי החלטנו להתחתן. לימים נוספו לחברה נהגים רבים ואשתי הכירה את כולם. האווירה ששררה בחברה הייתה אווירה משפחתית וחמה.
5/07/2017
כאילו שזה העסק הפרטי  - סיפורו של דובי דינר "החברה לפיתוח מטה בנימין"

כאילו שזה העסק הפרטי - סיפורו של דובי דינר "החברה לפיתוח מטה בנימין"

ההתחלה הייתה...קייטנה

בעודי חייל במסגרת ה'הסדר', החליטו ההורים שלי להפוך למתנחלים בעפרה. לא הייתי שותף להחלטה, והאמת היא שגם לא ממש עברתי לגור כאן. בתהליך הקליטה הובהר להוריי ש"אין פה דירות למשפחות שיש להן חמישה ילדים". ובכל זאת, אין דבר העומד בפני הרצון. בחיפוש אחר פתרונות יצירתיים, הועלתה ההצעה שאחי ואני לא נתגורר עם המשפחה. לנו ימצא דיור חלופי. לפעמים נאלצנו גם לנדוד מפתרון אחד למשנהו: תקופה מסוימת התגוררנו ב'רווקייה', ובתקופה אחרת - בדירה של משפחת פרומקין שנסעה לשהות ממושכת מעבר לים. באותה עת, כששבתי מהישיבה או מהצבא, גיליתי ש'לבוא הביתה' עשוי להיות עניין גמיש למדיי
28/06/2017
סיפורו של אביגדור שץ - שילה

סיפורו של אביגדור שץ - שילה



הייתי שמיניסט ב"מדרשיה" כשיצאתי עם בני כיתתי לעלייה הגדולה של גרעין אלון מורה לאדמות ג'אבל רוג'יב, במטרה להקים במקום את היישוב אלון מורה. העלייה הייתה רגלית. הוטל עלינו לסייע להעלות את כל הציוד אל ההר הגבוה. סחבנו על שכמנו אוהלים, ציוד מטבח, ציוד גידור וכדומה. משהושלמה המשימה, רוב חבריי שבו ל"מדרשיה". קבוצת חברים ואני בתוכם, נשארנו שם ללילה. למחרת, צפופים יחד בטנדר פג'ו, שהיה אז הרכב הפופולארי בהתיישבות, עשינו דרכנו ל'חור' שקראו לו "שילה". מטרת הנסיעה הייתה הכשרת קרוואן נגרר, המיועד במקור לטיולים, למגורים עבור גרעין אלון מורה, הכשרה הכוללת כמובן ניקיון יסודי. הכניסה לשילה הייתה אז דרך תורמוס עיא. נסענו ולא זיהינו פנייה שתוביל אותנו למחוז חפצנו, ועל כן עשינו 'סובו שילה והקיפוה' פעמים אחדות, עד אשר הבנו שבכוחותינו שלנו כנראה לא נמצא אותה. פנינו אפוא לערבי מקומי, ובזכות הכוונתו – האבדה נמצאה. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי את היישוב שילה, שעמד על תלו זה כשנה וחצי. ראיתי והחלטתי להישאר. הוריי, אז תושבי פרדס חנה, ראו בהתיישבות אידיאל ציוני. תפיסתם חלחלה לתוכי, ומגיל צעיר מאוד ידעתי: "מקומי בהתיישבות".
21/06/2017
משה שחרור וצבי אורים – יקיר

משה שחרור וצבי אורים – יקיר

בראיון משולב של שני שכנים ומייסדים, אנו מבינים אט אט את סיפורו של היישוב יקיר בלב השומרון, הפנים והאנשים שמייצגים בצורה הטובה ביותר את היישוב. ברקמה יפיפייה של מגוון אנושי, שהיה חדש בשומרון בעת ייסודה, ושכולל צעירים ומבוגרים שהגיעו יחד עם המון אידיאלים מגוש דן.

צבי אורים - הוגה הרעיון, היוזם והמשקיע, המזכיר בפועל לאורך השנים מהקמת הגרעין הראשוני ועד לייסוד היישוב יקיר בתפארתו הנוכחית, ומשה שיחרור - עם רוח צעירה ומשוחררת שהגיעה הישר מלב תל אביב העיר הגדולה אל יישוב צעיר בלב השומרון.
14/06/2017
יצחק הלל - כפר תפוח

יצחק הלל - כפר תפוח

מעל לצומת תפוח בלב השומרון שוכן לו יישוב עם ארבעה כיווני אוויר ומחשבה, פתיחות ויצירה, נוף אנושי ופיזי מיוחדים נפגשים פה, בכפר תפוח. אנו שומעים את סיפורם של חברי הגרעין המקומי בביתם של יצחק ונעמי הלל: יצחק בסיפור אישי מרתק מגשים את חלומה של משפחתו ומתיישב על דרך האבות ונעמי שמטפחת את הטף בגנים כבר עשרות שנים בדרכה המיוחדת.
24/05/2017
סיפורה של הרבנית שולמית מלמד – בית אל

סיפורה של הרבנית שולמית מלמד – בית אל

הכול החל, כנראה, בכינוס שנערך אצלנו בגבעת מרדכי בראשית שנת תשל"ח. ניצנים של מפעל ההתיישבות כבר החלו לפרוח בקריית ארבע, בעפרה ובקדומים. בכינוס דיברו על הצורך ליישב את אזור בנימין. האמת היא, שאותי היה קשה למדיי לרתום לעניין הזה. הייתי עסוקה בגידול ילדינו (חלקם קטנים) ובהוראה, שבה עסקתי לצורך פרנסה. גם כששמעתי על פעילויות כמו העליות לסבסטיה, אף פעם לא יצאתי מהבית להשתתף בהן. תמיד אמרתי לעצמי: "התקופה הזאת לא מתאימה לי לפעילות כזו מחוץ לבית". כצל'ה והרב עמלו קשות כדי לשכנע אותי לעלות לבית אל. עמלם נשא פרי - נרתמתי לזה.
17/05/2017
לאה זיו-פרג- הר ברכה

לאה זיו-פרג- הר ברכה

בבית משפחת זיו-פרג בהר ברכה שבשומרון תלויות תמונות משפחתיות רבות מחתונות הילדים לאורך השנים, פנים מחייכות ניבטות מבעדן ובחיבוק האחים מתגלה אחדות משפחתית אמיצה. במרכז כל תמונה עומדת האם, לאה, ומסביבה חבורת הילדים, מי מהם ילדי משפחת פרג בעלי השיער הכהה ומי מהם ילדי משפחת זיו הבהירים, וכולם ילדיה. הסיפור של הר ברכה נחשף יחד עם סיפורו של יעקב פרג, ממייסדי היישוב, אשר לא זכה לראות בתפארתו. את הסיפור רוקמת אלמנתו לאה בביתה שבלב הר הברכה.
10/05/2017

טובה פליקס- אלון מורה, חלק ב'

כשטובה מספרת על התהליכים, המקומות, השינויים והאתגרים שעברו עליהם יש לה מין זיק מיוחד בעיניים, ניתן לנחש שזהו ערבוב של געגוע, אהבה וגאווה מיוחדת במינה. אנחנו יושבות בסלון ביתם והרב מנחם מקשיב מהצד, מידי פעם נותן אישור לדבריה או מחזק מידע חשוב בהיסטוריה. הרב מנחם וטובה פליקס עברו את גלגוליה של תנועת ההתיישבות "גוש אמונים" במספר נקודות בדרך עד שהגיעו לבית שבו הם גרים בשלושים שנה האחרונות ביישוב אלון מורה.
3/05/2017
טובה פליקס- אלון מורה

טובה פליקס- אלון מורה

בביתם של הרב מנחם וטובה פליקס יש אווירה נעימה ונינוחה, בפניהם ניחן חיוך עדין, מיוחד ושובה לב, תמונות נוף השומרון וקבר יוסף לצד תמונתה של בתם עפרה הי"ד מעטרות את הקירות וחלון גדול עם נוף קדומים נפרס בעדו. עד לפני שנה היה ביתם בשכונה בקצה היישוב, אך לאחרונה נבנות שכונות חדשות באלון מורה והיישוב רק הולך ומתרחב. שתי נכדות משחקות בסלון, מנחם מספר להן סיפור וטובה מתיישבת לספר לנו את סיפורה שהוא כמעט סיפורה של כל ההתיישבות.

26/04/2017
בתיה שטרן - יצהר

בתיה שטרן - יצהר

אני עולה בעליות המתפתלות ליישוב יצהר שבלב השומרון, רוחות עזות ורוחניות מיוחדת משמשים בערבוביה במקום המיוחד הזה, אשר מראשיתו הרים דגל של חלוציות חסידית ייחודית. במרכז היישוב גרים בתיה ויוסי שטרן, בתיה האישה והאגדה אשר הייתה ממקימיה הראשונים של יצהר שוזרת לנו את סיפורה של ההתיישבות.

29/03/2017

שרה ברדה - איתמרר

מפריז עיר האורות ועד ליישוב חדש בלב השומרון.
כשאני נכנסת לבית של משפחת ברדה בשכונת האשקוביות הראשונה ביישוב איתמר אני מוצאת את שרה ושמעון רוקחים בשמים עם ריח ניחוח נעים. הכל בפס מיוחד וכשר לפסח עם השגחה על מיטב החומרים הדרושים. במבטא צרפתי מתגלגל וברוח טובה שרה מספרת על קורותיהם בהקמת היישוב איתמר.
22/03/2017
מיקי דגני – דלב – חלק ב'

מיקי דגני – דלב – חלק ב'

האידיליה מגיעה אל קצהּ

שלוש שנים וחצי שלוות עברו עלינו. רמאללה הייתה עיר שחלקנו ערך בה קניות, ולא מעטים למדו בה נהיגה. איש לא חשש לעבור שם, עד שפרצה האינתיפאדה הראשונה. לפתע הכול השתנה: הנוסעים בדרכים פגשו מציאות חדשה: אבנים! מכל כיוון הושלכו האבנים הללו לעבר המכוניות, וכשפגעו – פגעו ללא רחם.
8/03/2017
מיקי דגני – דֹּלב – חלק א'

מיקי דגני – דֹּלב – חלק א'

כשאני מנסה לשחזר מתי תקף אותי 'חיידק ההתיישבות', אני חוזרת במנהרת הזמן לתקופת הלימודים בתיכון. כשהייתי תלמידה בכיתה י' פרצה מלחמת יום הכיפורים, ומיד אחריה החלה תנועת ההתיישבות ביהודה ושומרון, בהנהגת חנן פורת ותנועת "גוש אמונים". חברותיי לסניף "בני עקיבא" ברמת גן ואני, כמו כל הציבור בישראל, נחשפנו לפעילות הקמת אלון מורה ועפרה, השתתפנו בהפגנות התומכות בהתיישבות וגם בצעדות שנערכו בנופי הבראשית של חבלי הארץ בשומרון. התייצבנו ביישובים החדשים שהוקמו והצענו את עזרתנו, ומה שהטילו עלינו – התאמצנו לעשות כמיטב יכולתנו. החוויה הזאת נחקקה בנשמתנו וצרבה ב'דיסק' שלנו הבנה ברורה וחד-משמעית: כשנגדל, בע"ה, נהיה חלק מכל זה.

1/03/2017
יוסי אינדור - עפדה

יוסי אינדור - עפדה

היינו תמימים. ספגנו את תורת ארץ ישראל בישיבת "הר עציון" ובאנו לממש אותה. אתי למדו גם משה בטיש, חיים מרקוביץ, זאב בלומנצויג, יהודה מינץ (עציון) ואחרים. יחד חלמנו על החיים שאחרי הישיבה ודיברנו על הקמת יישוב בדרום הר חברון, יישוב שבו חצי יום מוקדש ללימוד ובחצי היום הנותר - עובדים.
22/02/2017
בעז קשי – פסגות

בעז קשי – פסגות

בחופש הגדול שבא אחרי שסיימתי את לימודיי בכיתה ג', החליטו ההורים שלי להצטרף להתיישבות בפסגות. הייתי אז בן 9, שלישי מבין ילדי המשפחה והצעיר מכולם, ובאופן טבעי הוכתרתי במעמד הנחשק של בן הזקונים, מעמד שנלקח ממני רק כעבור 15 שנים, כשנולדה אחותי עדי. גרנו בירושלים, בשכונת קריית משה. בעיר. עיר פירושה בתים, רבי קומות וגם נמוכים, רחובות, מדרכות צפופות וכבישים סואנים, חנויות וכמובן – בית ספר והמון המון חברים. והנה הגענו לכאן ו.... שקט: אין בתים, חנויות – ודאי שאין, אפילו לא מכולת שכונתית קטנטנה, אין כבישים סואנים שהמבוגרים יזהירו אותנו לפני שנחצה אותם, אין בית ספר ו... אין חברים.

8/02/2017
בתיה זארוג – כוכב יעקב – חלק ב'

בתיה זארוג – כוכב יעקב – חלק ב'

עיתונאים עלייך, בתיה

באחד מימי שישי נסעתי כדרכי לירושלים לבשל בביתנו את סעודות השבת. שבתי במכונית עמוסת סירים ותבשילים, וכבר מרחוק זיהיתי דמות חייל שרצה לעברי. עצרתי. החייל ניגש לחלון המכונית ובעודו מתנשף בישר לי: "בתיה, יש פה עיתונאים. הם סוקרים את השטח, אל תשאלי.." הרגעתי אותו ובקשתי ממנו להשאיר לי את משימת השיחה עמם והוא הלך לדרכו. אחד העיתונאים ניגש אליי והציג את עצמו כעיתונאי מ"כותרת ראשית" וביקש לראיין אותי. לא נעניתי לו
1/02/2017

בתיה זארוג – כוכב יעקב

מה דעתך להקים יישוב?

בשאלה זו פנו אליי תקווה ומשה דדון, חברים טובים שלנו שעבדו אז במשרד הדתות. פנייתם הלהיבה אותי. הרגשתי שעד אז התנהלו חיי על מי מנוחות: הייתי מעורה בחברה הישראלית וחוויתי חוויות 'רגילות' כמו לימודים, חיי חברה ונישואין, אבל חוויות 'מיוחדות', לא חוויתי: לא עליתי ארצה ולא גרתי בצריפים או בדומה להם. נולדתי לתוך שגרה נוחה וחייתי בה, והנה באה ההזדמנות לחוות משהו ראשוני ומיוחד. שמעון, בעלי, לא היה שותף לתחושת ההתלהבות שלי. נקודת המבט שלו הייתה קצת אחרת. הוא אמר: "שמעי, בתיה, הגעתי לארץ בשנות ה-50, עברתי מעברה, עברתי צבא, עברתי הכול. ועכשיו – את רוצה להכניס אותי לאוהלים?". הבנתי, אבל לא ויתרתי: "אתה עברת, אני לא. תן גם לילדים שלנו לנסות. אם אנחנו יכולים להקים יישוב, בוא נעשה את זה. בוא ננסה."
25/01/2017
סיפורו של משה מרחביה - עפרה ועלי – חלק ב'

סיפורו של משה מרחביה - עפרה ועלי – חלק ב'

באביב 1984 הופלה הממשלה והוכרז על קיומן של בחירות. בשל החשש שמפלגת העבודה תחזור לשלטון, הוחל במרוץ נגד הזמן להגדלת מפעל ההתיישבות כל עוד אפשר: הפעילות המואצת והקדחתנית כללה בניית יחידות דיור נוספות ביישובים הקיימים, ובד בבד הקמת יישובים חדשים. באותה עת עבדתי ב"אמנה" והייתי אחראי ליישובים החדשים. במסגרת תפקידי, הייתי שותף למחשבה שבין שכם לרמאללה צריך להקים יישוב עירוני שאוכלוסייתו תמנה עשרות אלפי תושבים
19/01/2017
עבור לתוכן העמוד