יחסי ישראל ארה"ב

6/07/2015
יחסי ישראל ארה"ב (הגדל)

 

לצפייה ביוטיוב : https://www.youtube.com/watch?v=JsjRBkD5p24

 

קשה מאוד להכליל את יחסי ישראל ארה"ב. נכון שהתקשורת הישראלית, ולא רק היא, מרבה להתייחס ליחסי נתניהו- אובמה. נכון שאלו לא יחסי קלינטון-רבין, שרון-בוש ואפילו לא ברק-בוש, אך האם בכ"ז אפשר לתפוס פרספקטיבה מסוימת, ולהבין את המונח "יחסי ישראל-ארה"ב"?

 

נקודות שיתוף ביחסי ישראל-ארה"ב

·         יחסי שתי המדינות מתחילים לפני כ-400 שנה, כאשר האמריקאים הראשונים, מהגרים מאנגליה, הגיעו לצפון אמריקה. המהגרים השתייכו לזרם נוצרי-פרוטסטנטי נרדף שנקרא "הפוריטנים", וברחו מאנגליה משום שהכנסייה רדפה אותם. המהגרים חיפשו בתנ"ך מודל להתגברות על הסבל שלהם, ומצאו בברית הישנה (התנ"ך) את האל המדבר עם עמו ישראל בעברית. הפוריטנים אימצו את הסיפור של עם ישראל, וקראו לעצמם "ישראל החדשה". הם זיהו את עצמם עם ישראל, את הממלכה באנגליה עם מצרים, את הנשיא הבריטי לפרעה, את הבריחה דרך הים עם יציאת מצרים, ואת הארץ המובטחת עם צפון אמריקה. ואכן, בצפון אמריקה ישנן אלפי עיירות עם שמות עבריים כגון בית לחם, יריחו, שרון ועוד. הם גם נתנו שמות עבריים לילדים שלהם ולימדו עברית. כאשר הוקמה ארה"ב הייתה אפילו מחשבה להפוך את משה רבינו לסמל המדינה.

·         האמריקאים הפנימו מאוד את הסיפור היהודי, ולכן ראו חובה כנוצרים וכאמריקאים לסייע ליהודים להגשים את הכתוב בתנ"ך- לשוב אל הארץ המובטחת ולהקים בה ישות ריבונית. כך הנשיא השני של ארה"ב, ג'יימס ג'ון אדמס, מצהיר כי הוא מקווה כי יום אחד יקום צבא יהודי שיכנס למדינה היהודית ויכבוש אותה. דוגמה אחרת הוא נשיאה ה-28 של ארה"ב, וודרו ווילסון, נכד לכמרים פרוטסנטיים, שהיה זה ששכנע את הבריטים להוציא את הצהרת בלפור. הדוגמה הבולטת ביותר היה הארי טרומן, בניגוד לעמדת יועציו (שהמליצו לפניו לא להכיר במדינה היהודית כדי לא להרגיז את המדינות הערביות) הכיר בשנת 1948 במדינת ישראל כמדינת העם היהודי, בהשפעת קריאת התנ"ך, ומשום שהוא מזהה את זכותם של היהודים למדינה. הוא אף מכנה את עצמו "כורש".

·         ארה"ב היא המדינה המתועשת הדתית הגדולה ביותר בעולם. יש יותר אזרחים שהולכים לכנסיה מאשר בכל מדינה מתועשת אחרת, והם מכירים היטב את התנ"ך. צריך להבין שאחד מעמודי התווך של יחסי ארה"ב עם ישראל הוא דווקא קשר רוחני.

·         מדינת ישראל הוקמה ב-48' לא רק כמדינה יהודית, אלא גם כמדינה דמוקרטית, ודבר זה מוסיף עוד נדבך מחזק ליחסי שתי המדינות, בעיקר לאור העובדה שהאמריקאים רואים בנו את הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. ישראל היא אחת מן המדינות הבודדות בעולם (יחד עם אנגליה, בריטניה, ארה"ב, קנדה ומדינות ספורות נוספות), שלא ידעה אף דקה של שלטון לא-דמוקרטי. למרות שישראל נתונה ללחצים בלתי-פוסקים, שבדר"כ גורמים לביטול הדמוקרטיה, העובדה שאנחנו עומדים בלחצים אלו היא נקודה שהאמריקאים מעריכים מאוד.

·         נקודת נוספת ביחסים היא הברית האסטרטגית. הברית האסטרטגית לא התחילה לפני זמן רב כ"כ. היא לא התחילה ב-48', אלא רק בעקבות מלחמת ששת הימים. בתחילת המלחמה האמריקאים לא היו בעלי ברית אסטרטגיים, אך ביום השביעי של המלחמה קמו מקבלי ההחלטות האמריקאים, והחליטו שאם יש כאן מדינה מערבית שמשתמשת בנשק סובייטי, אולי כדאי לארה"ב לכרות אתה ברית אסטרטגית. אז קמה הברית הצבאית בינינו לבין ארה"ב, והיא עמוקה ומסועפת. היא כוללת לא רק את כיפת ברזל, אלא גם את קלע דוד (מערכת פיתוח ישראלית-אמריקאית שמיועדת ליירוט טילי שיוט), חץ 2, חץ 3, שיתוף פעולה מודיעיני, תמרונים משותפים ועוד. כל טייס קרב אמריקאי אפילו נושא קסדה ישראלית.

·         בנוסף לשלושת הקשרים הללו, בשנים האחרונות אנו רואים קשר נוסף רביעי, והוא קשר כלכלי- ישראל הופכת להיות אינטרס כלכלי לארה"ב. כל חברת הייטק אמריקאית מחזיקה בישראל מרכז פיתוח. כך למשל apple אינה מחזיקה מרכזי פיתוח מחוץ לקליפורניה, למעט שלושה מרכזים בישראל.

נקודות מחלוקת ביחסי ישראל- ארה"ב

אין עוד מדינה אחרת שיש לה קשרים בכ"כ הרבה ערוצים עם ארה"ב. אלא שקיימים גם מתחים בין שתי המדינות, וחילוקי דעות עמוקים. כיום עיקר המתחים הם סביב הגרעין האירני ועל מדינת ישראל להגן על עצמה ולנסות לסכל את ההסכם של ארה"ב עם איראן בכל דרך אפשרית.

נקודות המחלוקת נוגעות בכמה נקודות:

·         ארה"ב אינה מכירה בבירתה של ישראל. המדיניות האמריקאית בירושלים אינה רק לא-ישימה, אלא גם מפלה לרעה את הישראלים. בעוד ישראלי יכול לבנות לפי המדיניות האמריקאית רק בחלק מן האזורים בירושלים, ערבי יכול לבנות בכל מקום שהוא רוצה, כולל בניה בלתי חוקית שאסור לישראל להרוס. זו מדיניות לא ישימה, לא הוגנת, שמאוד פוגעת בנו כעם היהודי.

·         הנושא האירני. זה התחיל בהבדלים מובנים בינינו לבין ארה"ב: בעוד ארה"ב היא מדינה גדולה, מרוחקת מן המזה"ת ובעלת הכוח הצבאי הגדול ביותר בהיסטוריה, ישראל היא מדינה קטנה, בעלת כוח צבאי מוגבל, הנמצאת במרחק קטן מאוד מאיראן, ובהחלט מאוימת אסטרטגית על ידה. מרחב הטעות של ישראל מול תוכנית הגרעין האיראנית הוא אפס. והסיכון גדול בהתאם. לעומת זאת, ארה"ב יכולה "להרשות לעצמה" מרווח טעות לגבי איראן.

·         לא מדובר רק בהבדלים הצבאיים, אלא בתפישת העולם הכוללת של הנשיא אובמה. אובמה נכנס לבית הלבן עם תפישה שונה מאוד מזו של הנשיאים שקדמו לו. אובמה מבקש להגיע לפיוס עם העולם הערבי והאיראני, ויעשה הרבה בשביל כך. הוא מגדיר את איראן כמשטר רציונלי (על אף שהם אנטישמים וקוראים להשמדת ישראל). מדינת ישראל סוברת  שהמשטר האיראני אינו הגיוני, הוא מבקש למחוק אותנו מהמפה, והוא גרוע יותר מן המשטר הצפון קוראני (צפון קוריאה אינה מעוניינת למחוק באופן קולקטיבי מדינה שלמה).

דעת הקהל האמריקאית והמשך הקשר בעתיד

·         ארה"ב היא מדינה מורכבת. יחד עם דעתו של הנשיא, קיים בשלטון גם הקונגרס. דעת הקהל האמריקאית מתבטאת בצורה המדויקת ביותר בקונגרס, ושם ישנה תמיכה גורפת בישראל. 70-74% מהציבור האמריקאי מגדירים את עצמם כפרו-ישראלים, דבר שלא קיים כמעט בעולם, בוודאי באירופה. האזרחים האמריקאים מעריכים אותנו, ובשל תמיכה זו נמשיך לקבל סיוע לאורך זמן. לכן אין לחשוש לקרע ביחסי ישראל-ארה"ב.

·         מצד שני, אסור לנו לנוח על זרי הדפנה. אמריקה כמדינה עוברת הרבה מאוד תהפוכות, וקהילות חדשות כגון היספאנים ואפרו-אמריקאים גדלות ותופסות נפח גדול יותר באוכלוסייה בארה"ב, ולכן עלינו להמשיך ולהושיט יד לאוכלוסיה הכללית בארה"ב.

·         בנוסף, עלינו לשמור על קשר הדוק עם יהודי ארה"ב. כיום, יותר מ-60% מיהודי ארה"ב משתייכים לזרם הקונסרבטיבי או הרפורמי, ואנחנו מרחיקים אותם. עלינו להיות מדינת לאום לעם היהודי, ולקבל את כל הזרמים לתוכנו.

עבור לתוכן העמוד