השקר הפלסטיני – הכפר שלא קיים

17/09/2013
השקר הפלסטיני – הכפר שלא קיים (הגדל)

השתלטות פלסטינית על שטחי C  ליד היישוב סוסיא

 

ראשי פרקים:

א.   מבוא- נרטיב לעומת עובדות

ב.   רישום אוכלוסין

ג.    מגורי עראי של רועים

ד.   ארכאולוגיה

ה.   "לא היו דברים מעולם"

ו.       פסיקת בג"צ

ז.     סוסיא כמקרה מבחן- משמעות לאומית

 

 א.     מבוא- נרטיב לעומת עובדות

מאמר זה בא לפרוש בפני הקורא, רצף של עובדות וממצאים שעניינם אחד- לחשוף את השקר של משפחת נוואג'עה ולמנוע את ניסיון ההשתלטות שלהם על שטחי C מצפון ליישוב סוסיא.

השטח המדובר ממוקם בשטחים שבין הישוב סוסיא לבין האתר הארכאולוגי סוסיא. השטח מוגדר כשטחי C המשמשים כאדמה חקלאית. בעשור האחרון משפחת נוואג'עה מהכפר יאטה בנו מבני קבע ומבנים זמניים באופן לא חוקי. בהוראת בג"צ, פקחי המנהל האזרחי הגישו צווי פינוי במטרה לאכוף את בעלות המדינה על הקרקע.

לטענת משפחת נוואג'עה, האזור הינו כפר פלסטיני 'עתיק יומין', השייך למשפחה. ארגוני שמאל המגבים את המשפחה, טוענים בכל אתר ובכל פורום כי פינוי המבנים הינו הריסת כפר עתיק. נשענים על התיאוריה הפוסטמודרנית הסוברת שלכל אדם יש נרטיב, ואין אמת ברורה, בנו משפחה נוואג'עה יחד עם ארגוני השמאל סיפור 'נוגע ללב' על ה'אכזריות' של המדינה בדרישתה להרוס את 'הכפר הפלסטיני סוסיא' הקיים דורי דורות.

האמנם?

הממצאים והעובדות שיוצגו להלן יוכיחו לקורא מעל לכל ספק כי המושג 'כפר פלסטיני סוסיא' הוא דבר שלא היה ולא נברא. מעולם לא היה קיים כפר ערבי בשם 'סוסיא'. מדובר במחטף שנעשה על ידי ארגוני שמאל, בסיוע של האיחוד האירופי, שמטרתו השתלטות על שטחי C על ידי בניה של מבני קבע.

 

ב.     רישום אוכלוסין

ראשית כל, משפחת נוואג'עה היא משפחה המתגוררת בכפר יאטה.

בתאריך 14.8.13, 'לשכת מתאם מרשם אוכלוסין' אישרה שאכן כל אחד מ30 בני משפחת נוואג'עה מתגורר בכפר יאטה.

"המען האחרון הרשום במרשם האוכלוסין שאותו מסר לנו התושב הוא: יאטה".

כך נכתב בתשובה לשאילתא ממאגרי הנתונים של מרשם האוכלוסין.

מבדיקה שערכנו, לכל אחד מבני המשפחה יש בית בכפר יאטה, לא חושה ולא אוהל. בית. השטחים שמצפון לסוסיא, ככל הנראה הם שטחי המרעה של בני המשפחה, שעליהם מנסה המשפחה בעשור האחרון לבנות בתי קבע ולהשתלט סופית על האזור.

 

 

ג.      מגורי עראי של רועים

עדויות רבות אכן מעידות על כך, שהשטחים בין היישוב סוסיא לאתר הארכאולוגי שימשו במשך השנים כשטחי מרעה וחקלאות זיתים של ערביי האיזור. רועי הצאן והחקלאים היו מגיעים לאיזור בתקופת המרעה והמסיק, בחודשים נובמבר-אפריל, ובתום החורף היו שבים אל כפרי האם שלהם. באיזור קיימות מערות גדולות חצובות בסלע. על פי העדויות, מערות אלו שימשו את רועי הצאן כהגנה מפני פגעי הטבע, בעלי חיים ושודדים.

חוקרים וסוקרים שהסתובבו באיזור בשנות השבעים מעידים על הימצאותם של רועי הצאן במערות, אך שוללים בדבריהם את קיומם של מבנים כלשהם באיזור או מגורי קבע של מאן דהו.

יעקב חבקוק, מזרחן ואנתרופולוג, מתאר ממצאים שנאספו על ידו במהלך מחקר אקסקוריקולרי בדרום הר חברון בין השנים 1977-1982:

"לחם חוקם של רועי הצאן שהם חייבים לנדוד עם עדריהם בעקבות העשב החד שנתי והמים. זולת עשב טרי ומים מחפשים הרועים לעדריהם גם הגנה מפני פגעי הטבע, בעלי חיים טורפים ושודדים... מי שמסתובב בדרום הר חברון גם כיום, בראשית שנת 1984 בחורבות דוגמא ח'רבת סוסיא ודומיהן יגלה, שמדי שנה, בעונה המרעה, משפחות קבועות של רועי צאן פוקדות את המערות שבחורבות אלו. כל משפחת רועים שבה ומתגוררת באותה מערה בה התגוררה בעונה המרעה החולפת"[1].

עוד מצהיר חבקוק:

"כמי שהסתובב בשטח כמה שנים, אני יכול לציין, כי בח'רבת סוסיא, לא היו שוכני מערות דרך קבע, ובשולי האתר העתיק, כדי מרחק הליכה, היו מערות ששימשו למגורים לרועי צאן שהגיעו מהכפרים יאטה וסמוע לתקופת המרעה, בחורף, שבסופו- שבו לכפריהם".

ד"ר עקיבא לונדון מאוניברסיטת בר אילן כותב את הדברים הבאים:

"אין לי עניין להיכנס לפולמוס הפוליטי סביב שאלת ההתיישבות היהודית והערבית ביהודה ושומרון, אלא להציג את העובדות והאמת כמי שמכיר היטב וברציפות את אזור סוסיא והר חברון, כבר מתחילת שנות ה-70 עד ימינו אלה. כבר בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת בעידודה של ממשלת ישראל דאז, החלו חפירות בבית הכנסת העתיק של סוסיא על-ידי הארכיאולוג שמריה גוטמן איש קיבוץ נען. את המשך החפירות בשנת 1971 נטל על עצמו ד"ר זאב ייבין מרשות העתיקות. כבר אז הסתובבתי בין חורבות האתר העתיק סוסיא. באזור זה, שהוא ספר המדבר, לא התגוררו משפחות ערביות. המקום היה שומם לחלוטין. 4-5 משפחות מהעיירה יטא הסמוכה העתיקו את מגוריהם למערות מגורים עתיקות של האתר הארכיאולוגי סוסיא. מגורים אלו היו למשך מספר חודשים בשנה, מימי החורף ועד גמר הקציר, אז נטלו את מיטלטליהם וחזרו לעיירה יטא, וכך חוזר חלילה במהלך השנים."[2]

ד.     ארכאולוגיה

בחודש יוני בשנת 1967, במהלך מלחמת ששת הימים, מדינת ישראל שחררה את  שטחי יהודה ושומרון. סקר שנערך באותה שנה על ידי מספר חוקרים וסוקרים, ונערך על ידי משה כוכבי, מציין את ח'רבת צוציה (kh. Susye)  כחורבה שאינה מיושבת. כמה מטרים מן החורבה מצוינות מערות על המפה. אין אזכור לתושבים במקום או למבנה כלשהו.[3]

בשנת 1986, הופקעה ח'רבת סוסיא וסביבתה, בשטח של 277 דונם לצורך האתר הארכאולוגי, על ידי אפריים סנה, ראש המנהל האזרחי דאז. בצו ההפקעה תחת הכותרת 'נתוני השטח' מובא התיאור הבא:

"תכסית- מרבית השטח תיילי אבנים ובורות המעידים על אתר ארכאולוגי היסטורי עתיק. מקצתו אדמה מעובדת בגידולי קיץ שונים. בחלק מהמערות מתגוררות משפחות רועים מהעיר יטא בחלק מעונות השנה".

בחפירות הארכאולוגיות שנערכו שם, אכן נמצא יישוב יהודי עתיק, מהמאות 4-9 לספירה, שנשמר בצורה מופלאה. על פי החוקרים במקום התקיים יישוב יהודי משגשג, בימים לאחר חורבן בית שני:

"היתה זו עיירה יהודית גדולה ומאורגנת שנתקיימה מאות שנים שאחרי חורבן בית שני. לאחר החורבן שפקד את ארץ יהודה בסוף מרד בר כוכבא, התפתח באזור ישוב יהודי גדול, שהיא לשיא פריחתו בסוף התקופה הביזאנטית ובראשית התקופה הערבית הקדומה. מעידים על פריחתה של אוכלוסיה זו- שרידי המבנים במקום..."[4]

במקום אכן נמצאו בית כנסת גדול, מקואות, בתי מגורים, מבני ציבור, ועוד.

לאחר הפקעת השטח, נאסר על רועי הצאן לעשות שימוש במערות האיזור. ועל כן, בתקופות המרעה היו מגיעים הרועים ומקימים אוהלים וחושות לתקופת המרעה. בעשור האחרון, מנסה משפחת להשתלט על השטח בעידוד וסיוע כספי של ארגוני שמאל והאיחוד האירופי.

 

ה.     לא היו דברים מעולם

סקר כפרים בריטי שנערך בשנת 1945 ומרשם האוכלוסין מאותה תקופה מעידים גם הם על היעדרותו של הכפר הערבי 'סוסיא' מהרשימות. בטבלת סקר אוכלוסין שמובא באתר 'פלסטינים זוכרים'[5], המתבסס על נתונים שנאספו על ידי הבריטים, לא מוזכר הכפר הערבי 'סוסיא'. לא היה ולא נברא!

לצורך ההמחשה, ביאטה היו 5260 תושבים, באל סמוע היו 2520 תושבים. כל החורבות באיזור מצוינות בסקר הנ"ל ללא תושבים, אך סוסיא לא מוזכרת בכלל. לא היה כפר כזה.

תמונה אחת שווה אלף מילים. תצלום אוויר משנת 1999 מעיד על היעדרותו של 'כפר פלסטיני עתיק' בשם סוסיא:

 

 לעומתו, תצלום אוויר משנת 2011, מעיד על המאמץ המוגבר של משפחת נוואג'עה להשתלט על ולקבוע עובדות בשטח:

  בתצלום ניתן לראות שנסללו דרכי גישה, נבנו מבנים, חלקם ארעיים וחלקם מבני קבע.

חיפוש קליל של הביטוי "nawaja" בגוגל תמונות מאפשר הצצה אל המבנים מקרוב. ניתן לראות בנקל שמדובר במבנים שנבנו בעשור האחרון לכל היותר, במחטף שנראה כמאורגן על מנת להשתלט השטח.

האדמה הינה שטח C. בעלויות הקרקע באיזור המדובר אינן מוסדרות ברישום. כפי שניתן לראות, חלק מן הקרקע מעובדת ורובה טרשים המשמשים כשטחי מרעה. כמו כן, אין באיזור תכנית כלשהי להקמת ישוב או מבנים. המרחב מוגדר לחקלאות בלבד ולא לבניה.

ו.        פסיקת בג"צ

בעתירה שהגישה תנועת 'רגבים'[6] בעקבות ההשתלטות של משפ' נווג'עה על שטחי C, בג"צ הורה למנהל האזרחי לאסור כל פיתוח/בניה ללא היתר בשטח המאחז.

"עניין נוסף הוא הבקשה לצו ביניים ובקשות שונות למתן צווים ארעיים. מן הבקשות השונות עולה, לכאורה, כי המשיבים 34-4 המשיכו בפעולות בנייה לאחר יום 21.02.2012, הוא יום הגשתה של העתירה. בנסיבות אלה אנו נעתרים לבקשה. לפיכך ניתן בזה צו ביניים האוסר על המשיבים 34-4 לבצע פעולות בנייה בלא היתר בתחומם של שני המקבצים נשוא העתירה. הצו יעמוד בתוקף עד להכרעה בעתירה."[7]

החלטה זו מיום 7.6.12 לצערנו אינה עומדת במבחן המציאות. משפחת נוואג'עה וארגוני השמאל ממשיכים במלוא המרץ לקבוע עובדות בשטח.

 

ז.      סוסיא כמקרה מבחן - משמעות לאומית

בשנת 2012 האתר הארכאולוגי סוסיא הוכרז כאתר מורשת לאומי.[8] בראשית המסמך נכתב:

"שבר ערכי מאיים על הגדרות הזהות הקולקטיבית. דור חדש של ישראלים, שהחוויה הציונית זרה לו, מביט על חייו כאן כמובנים מאליהם, וגדל במעטפת של רדידות תרבותית, של דילול הידע והרוח.

הציונות, בעיניו, מאבדת את הקסם, גם את החיוניות. הצלחה במערכה הערכית, ראשיתה ביכולת  לספר את הסיפור - את זיקתו של העם אל הארץ. סיפור, בכוחו לשכנע, לעורר. בכוחו להשיב את הריגוש אל החלוציות ואל הקהילתיות, לחזק את הרתמות היחיד ואת מחויבותו לחברה."

המקרה של סוסיא הוא מבחן לאומי. האם נעמוד איתן מאחורי זכותנו הלאומית על הארץ? האם נשמור על השטחים הישראליים?

האתר הארכאולוגי סוסיא מעיד כאלף עדים על קיומה של קהילה יהודית ועל זכותנו הבלתי מעורערת על ארץ ישראל. כמה עשרות מטרים משם קמה לה משפחה פלסטינית בסיוע של ארגוני שמאל ומנסה לספר לנו סיפור אחר.

 

 

אבל העובדות ברורות ומדברות בעד עצמן:

·         משפחת נוואג'עה  גרה ביאטה.

·         השטחים שימשו לאורך כל השנים שטחי מרעה ומגורי עראי בלבד לצורך הרועים.

·         האזור כולו הוא אתר ארכאולוגי המשמר היסטוריה של התיישבות יהודית מלפני 1500 שנה.

·         תצלומי האוויר מעידים כי בעשור האחרון המשפחה מנסה לקבוע עובדות בשטח.

·         בג"צ פסק כי המנהל האזרחי צריך למנוע את ההשתלטות הפלסטינית על הקרקע.

מדינת ישראל צריכה לעמוד על רגליה האחוריות ולא לאפשר למסע ההשתלטות הפלסטינית על שטחי C  בסוסיא בפרט, וביהודה ושומרון בכלל.

 

 



[1] חיים במערות הר חברון, משרד הביטחון הוצאה לאור, תל אביב, תשמ"ה, 1985, עמוד 56.

[2] 'על אמת ושקר בסוסיא', YNET  דעות, 24.7.12. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4259338,00.html

[3] יהודה שומרון וגולן, הוצאת האגודה לסקר ארכאולוגי של ישראל, ירושלים, תשל"ב, עמוד 77.

עבור לתוכן העמוד