האם הרשות הפלסטינית אכן מתאימה לשמור על אתר מורשת עולמית?

1/07/2012
אמנת אונסק"ו בדבר שימור אתרי מורשת עולמיים קובע כי מדינות החברות לאמנה ישאפו לשמור על אותם אתרי מורשת ככל שהן יכולות. בכך נכללה החובה ל "לשלב את ההגנה על אותה מורשת בתכניות ממשק מקיפות" (סעיף 5, ד) ו "לנקוט אמצעים חוקיים, מדעיים, טכניים, מנהליים וכספיים מתאימים הדרושים להגנה, לשימור, להצגה ולשיקום של אותה מורשת" (סעיף 5, ה).
כידוע, אתרי העיר העתיקה בירושלים כבר נכללים ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו משנת 1981, וסעיפים אלו של האמנה חלים על אתרי העיר במלואם, כולל הר הבית. הפוטנציאל הארכיאולוגי המצוי בבטן ההר עולה למעלה מכל דמיון, והאוצרות האנושיים והתרבותיים שהוא ככל הנראה מכיל בתוכו מעמידים אתר זה בשורה הראשונה של אתרי המורשת העולמיים. בהתחשב בכך, ראוי לצפות כי הגורם המחזיק בסמכויות האפקטיביות במקום, הוואקף הפלסטיני, יפגין רגישות גבוהה ביותר בכל פעולה שהוא נוקט במקום, ובמיוחד לאור סעיפיה הנחרצים של האמנה הבינלאומית.

ואולם, על פי סימנים מובהקים רבים, הוואקף הפלסטיני נוהג באופן בוטה במדיניות הפוכה בתכלית. על פי העיתונאי והחוקר נדב שרגאי, עבודות השיפוצים שמנהל הוואקף במקום הביאו כבר לפגיעה אנושה בממצאים ובשרידים שטומן בחובו ההר.[1]
  • בקיץ 1999 שיפץ הוואקף את האולמות התת קרקעיים שמתחת למסגד אל אקצא. בחללים התת קרקעיים הללו מצוי 'המעבר הכפול', המעבר היחידי שנשמר בשלמותו מתקופת בית שני אל תוך רחבת המקדש. בהם נשתמרו ארבע כיפות, שבהם חרוטים תבליטים מגולפים באבן, מעשה ידיהם של אמנים יהודים מלפני 2000 שנה. הוואקף ביצע במקום חפירות בהיקף נרחב ושינויים מרחיקי לכת, והמעבר הפך להיות חלק מרכזי ובלתי נפרד ממסגד מוסלמי חדש, אל אקצא אל קדים. אנשי רשות העתיקות הגדירו את שהתרחש במקום באותם הימים כ'עוולות ארכיאולוגיות".
  • בנובמבר 1999 חפרו אנשי הוואקף בדרום מזרח הר הבית בור ענק ששטחו כ - 1600 מ"ר ועומקו כ - 15 מ'. הם חשפו ארבעה קשתות ( פתחים) עתיקות שרוחבם כארבעה מטרים וגובהם כעשרה מטרים. את תכולת הבור, אלפי טונות של אדמה עשירים בשרידים ארכיאולוגיים מכל התקופות, הם העמיסו על משאיות ושפכו כפסולת עפר בנחל קדרון ובמזבלה העירונית באל עזריה. בדיון ממשלתי שהתקיים בנושא הגדיר היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין את שנעשה כ "בעיטה בהיסטוריה של העם היהודי". מנכ"ל רשות העתיקות אמיר דרורי אמר כי מדובר ב'פשע ארכיאולוגי'.
  • בקיץ 2007, אנשי הוואקף ביקשו וקיבלו היתר לכרות תעלה לאורך עשרות מטרים בכדי להחליף קווי תשתית. העבודה במקום בוצעה בטרקטורונים, ובאמצות מחפרים קטנים. שבועות אחדים לאחר מכן, פרסמה רשות העתיקות הודעה רשמית בדבר גילוי 'מפלס חיים חתום' - שכבת קרקע, שעל פי הערכת הארכיאולוגים, "נשמרה כמכלול הומוגני מימי הבית הראשון, וגם החרסים שזוהו בה, נשברו באותו המקום, ונותרו ללא שינוי מאז ימי בית המקדש הראשון". יתכן בהחלט שבמהלך העבודות נפגעו "מפלסי חיים חתומים נוספים".

ההוכחה הברורה ביותר לכך שעבודות הוואקף פוגעות בהיסטוריה של המקום הם הממצאים שגילו הארכיאולוגים ד"ר גבי ברקאי ועמיתו צחי צוויג בפרויקט סינון העפר שהם מנהלים בעפר ששפך הוואקף באפיק נחל קדרון. בין הממצאים הזעירים שנמצאו בפרוייקט הסינון: מעט כלי צור פרה הסטוריים מלפני כעשרת אלפים שנה; שברי חרס רבים; מטבעות קדומים כאלף במספר; תכשיטים רבים ובהם תליונים, טבעות, צמידים, עגילים וחרוזים במגוון צבעים וחומרים; אביזרים ופריטי עיטור ללבוש; קמיעות; קוביות משחק וכלי משחק מעצם ושנהב; שיבוצי רהיטים משנהב ומאם הפנינה; צלמיות ופסלונים; משקולות אבן ומתכת; פריטי נשק כמו ראשי חיצים וכדורי רובה; שברים של כלי אבן וזכוכית; שרידי פסיפסי אבן ופסיפסי קיר מזכוכית; אריחי קיר מעוטרים ושברים מעוטרים של חלקי מבנים, וכן חותמות, טביעות חותם ועוד מגוון רחב של חפצים.

ממצאים רבים אלו מדגימים את הפוטנציאל הגדול הגלום במעמקי ההר, ואת הנזקים שנגרמים לאוצרות המורשת התרבותית העולמית הנתונים תחת השגחתה של הרשות הפלסטינית ומוסדותיה. הרשות הפלסטינית, שלאחרונה התקבלה כחבר מן המניין לשורותיו של הארגון הבינלאומי המכובד, מפרה ברגל גסה את הסעיפים העיקריים של אמנת שימור האתרים ומעלה ספקות קשים בדבר רצינות כוונותיה להכניס אתרי מורשת נוספים תחת כנפיה.



[1] הפגיעה הנמשכת בעתיקות הר הבית מול נסיגת שלטון החוק הישראלי, 28 פברואר, 2008, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.
עבור לתוכן העמוד