השד הדמוגרפי לא מפסיק לנסות

5/01/2012
הגדל

במאמר שפרסם ברק רביד בעיתון ה'ארץ' נטען כי על פי נתוני הלמ"ס הפלסטיני מצבה הדמוגרפי של ישראל נמצא בכי רע.

"מה שמדאיג במיוחד בדו"ח היא השורה התחתונה שלו. "על בסיס האומדנים שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל הציגה בשנת 2010, ואם הגידול הטבעי יישאר ללא שינוי, מספר הפלסטינים והיהודים ישתווה ויעמוד על 6.3 מיליון איש עד סוף 2015", נכתב בדו"ח הפלסטיני. "עם זאת, עד סוף 2020 יעמוד מספר הפלסטינים בפלסטין ההיסטורית על 7.2 מיליון איש, בעוד שמספר היהודים יעמוד על 6.8 מיליון בלבד"

הטור מסתמך על נתונים הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של הרשות הפלסטינית, ומייצר אווירת הפחדה מפני "השד הדמוגרפי".

 

אי אפשר שלא להיזכר בכותרת משנת 1987 בעיתון ידיעות אחרונות "בשנת 2000 ישראל לא יהודית" (צילום העיתון מופיע משמאל) ובו הפחידו אותנו בהסתמך על נתונים של פרופ' ארנון סופר שישראל אט אט מאבדת את הרוב היהודי.

כמובן שהמצב היום אינו כך, וישראל שומרת בקביעות על רוב של 66% ממזרח לירדן.

 

יורם אטינגר שמערער בקביעות על הפחדות אלו, פרסם לאחרונה גם הוא מאמר, בו הוא בוחן בביקורתיות את הנתונים שמפרסמים הפלסטינים. ודבריו מובאים כאן במלואם:


 

הלמ"ס הפלסטינית פרסמה את נתוני הדמוגרפיה לסוף 2012, לפיהם מספר ערביי יו"ש ועזה הוא 2.6 מיליון ו-1.6 מיליון בהתאמה, וב-2016 היהודים יהפכו למיעוט בין הירדן לבין הים התיכון. 

הלמ"ס הפלסטינית טועה ומטעה באופן סוחף. היא "מנפחת" את מספר ערביי יו"ש ועזה במיליון וב-300,000 בהתאמה. "מנפחת" את שיעור הפריון הפלסטיני ומתעלמת מהזינוק הדמוגרפי היהודי ומהצניחה הדמוגרפית הערבית.

ראש הלמ"ס הפלסטינית אמר ל"ניו יורק טיימס" ב-11 לדצמבר 1997 שמפקד האוכלוסין הערבי מהווה "אינתיפאדה אזרחית".

ואכן, המספרים "המנופחים" מאפשרים לרשות הפלסטינית לשדוד את משלם המיסים האמריקאי, מכיוון שסיוע החוץ האמריקאי מבוסס, בחלקו, על מספר האוכלוסין.

נתוני הלמ"ס הפלסטינית מזינים את שנאת הערבים המגונה המתבססת, בין היתר, על פחד בלתי-הגיוני מהדמוגרפיה הערבית. הנתונים מהווים טרור פסיכולוגי יעיל, המכרסם באופטימיות לגבי עתיד המדינה היהודית ומעודד את ישראל לוויתורים סוחפים. הם משפיעים על תפישת הביטחון הלאומי והדיפלומטיה של ישראל ומשרישים פסימיות המשפיעה על שיקולי עלייה ותכנון לטווח ארוך.

אבל, לפי ה-CIA Factbook התמערבות שיעור הפריון הערבי מאפיינת את כל המזרח התיכון: איראן צנחה ל-1.9 לידות לאישה, ירדן- 3.4, מצרים – 2.97, סוריה – 2.94, סעודיה – 2.3 וצפון אפריקה – 2 לידות לאישה. שיעור הפריון היהודי – 3 לידות לאישה ובמגמת גידול עקב הסקטור החילוני – גבוה מכל מדינות ערב, להוציא את סודן (4.9), תימן (4.8), עיראק (3.7) וירדן (3.4). מיתוס "הכפלת האוכלוסין הערבי מדי 20 שנים" התרסק, ותקדימים מלמדים שקיים סיכוי זעיר שאפשר לשחזר שיעור פריון גבוה במיוחד לאחר תקופה של צמצום דרמטי.

ה-CIA Factbook מפריך את נתוני הפריון והריבוי הטבעי "המנופחים" ביו"ש של הלמ"ס הפלסטינית: 3.05 ולא 3.8 לידות לאישה ו-24.56 לידות ולא 32.8 לידות לכל 1,000 איש. בספטמבר 2006 פרסם "הבנק העולמי" דו"ח על מערכת החינוך ברשות הפלסטינית, המתעד פער של 32% בין נתוני הלידות של הלמ"ס הפלסטינית לבין הלידות המתועדות. בפעם הראשונה מאז 1948 התכנסו שיעורי הפריון של הצעירה היהודייה והערבייה. 

שיעור הפריון הערבי ביו"ש צונח עקב תהליך עיור מואץ (30% עירוניים ב-1967 ו-75% ב-2011), הצטרפות מסיבית של הנשים הערביות למערכת החינוך, שימוש מוגבר באמצעי מניעה, צמצום תופעת הריון גיל הנעורים, שיא בגיל הנישואין הממוצע ובשיעור הגירושין.

מאזן הגירה-שלילי שנתי של 17,000 - הרוב בגיל הפריון – תורם לכרסום בשיעור הפריון, לעומת מגמת גידול בהיקף העלייה ושיבת "היורדים",התורמים לצמיחת הפריון היהודי. בעוד שמספר הלידות הערביות התייצב בין 1995 ל-2011, זינק מספר הלידות היהודיות ב-56%.

מפער של 3%-5% בין נתוני הלמ"ס הישראלית והפלסטינית, "התנפח" הפער ל-30% ב1997 – תקופת שיא העלייה מברה"מ! ב-2011 כולל ה"ניפוח" למעלה מ-400,000 תושבי חו"ל (הכלולים במפקד בניגוד לנוהלי דמוגרפיה בינלאומיים), 270,000 ערביי ירושלים הנספרים כערביי ישראל וכערביי הגדה המערבית ולמעלה מ-105,000 ערבים שהתחתנו עם ערביי/יות ישראל, קיבלו אזרחות ישראלית ונספרים גם הם פעמיים. כמו כן, קיים פער רב בין תיעוד הלידות ע"י משרדי הבריאות והחינוך לבין תחזית הלידות של הלמ"ס הפלסטינית, המתעלמת גם מתופעת מאזן ההגירה השלילי ומניחה שמאזן ההגירה הוא "אפס". 

קיימת בעיה דמוגרפית, אך אין "שד דמוגרפי" ואין מאכלת דמוגרפית על צוואר המדינה היהודית. מ-8% ו-33% מיעוט יהודי ב-1900 וב-1947 בהתאמה מערבית לירדן, צמח רוב יהודי של 66% בשטח המשולב של יו"ש ו"הקו הירוק" (57% רוב כולל עזה). המשך המגמה הנוכחית, בתגבור הנהגת מדיניות עלייה פרו-אקטיבית למימוש הפוטנציאל החריג הקיים והנהגת מדיניות דמוגרפית כוללת, עשויים לשדרג את הרוב היהודי מ-66% ל-80% ב-2035.

עבור לתוכן העמוד