• מדיה לדוגמא

בין זכרון לעצמאות בכפר עציון

26/04/2017
בין זכרון לעצמאות בכפר עציון (הגדל)

אחד מהקרבות ההרואיים ביותר במלחמת העצמאות היה הקרב על גוש עציון, ובייחוד המערכה על כפר עציון. הקרב, שאיחד יחדיו קבוצות לוחמים בני היישובים עם לוחמי הפלמ"ח וההגנה, נגמר בנפילת כפר עציון ובטבח כואב של 157 הלוחמים. בעוד שבני כפר עציון מתאבלים על ההרוגים, בתל אביב רקדו בכיכרות עם הכרזת עצמאותה של מדינת ישראל. אין דבר שיותר מסמל את המעבר בין יום הזכרון ליום העצמאות יותר מהקרב הזה. השבוע בישעמדה – סיפור הקרב על כפר עציון והקו הדק בין אבל לשמחה.

בראשיתה של מלחמת העצמאות, בג' באייר תש"ח, החל הקרב המכריע על גוש עציון. כוחות הצבא הירדני, "הלגיון הערבי", יחד עם ערבים מהסביבה ואנשי כנופיות התרכזו מבעוד מועד ונערכו לתקיפה. עם שחר ראשון הסתערו הכוחות הערביים על משלטי גוש עציון ועל היישובים שבתחומו במטרה לכבוש אותם. קומץ המגינים הדל והמותש עקב המצור, הגן על הגוש בכוחותיו האחרונים מהערבים.

הערבים היו עודפים בכוח ובתחמושת על פני מגני גוש עציון, ובשל כך נכבשו המשלטים החיצוניים של גוש עציון ואנשיהם נסוגו אל תוך היישובים עצמם. בפועל, חולק אז גוש עציון לשני חלקים: כפר עציון ומשואות יצחק בדרום, ועין צורים ורבדים בצפון. לקראת יום הקרבות שלמחרת, נותרו מגיני הגוש מפוצלים לשני גושים ללא קשר לפיקוד בירושלים ולסיוע מבחוץ וללא מפקד הגוש, משה (מוש) זלברשמיט הי"ד שנהרג בקרב על המנזר הרוסי. אל מול משוריינים ותותחים, בידיהם של המגינים כמעט ולא נשאר נשק.  

בד' באייר, יממה בלבד לפני שהכריז דוד בן-גוריון על עצמאותה של מדינת ישראל, חודשה הלחימה עם שחר כאשר מטרתו של הכוח הערבי היא כיבוש כפר עציון. לאחר ניסיונות רבים שנהדפו על ידי המגינים ועל ידי קבוצת לוחמים ממשואות יצחק, שהגנו על מבואות כפר עציון, פרצו בשעות הצהריים משורייני האויב את שער קיבוץ כפר עציון וחדרו לתוכו. בתחילה ניסו המגינים להמשיך ולהילחם בתוככי הקיבוץ, אך הכוח הערבי שהיה גדול במידה רבה הכריע את הקרב.

עם סיום הקרבות נשמעה ברשת הקשר הקריאה המפורסמת "מלכה נפלה", שמשמעותה – כפר עציון נפל בקרב. לאחר נפילת היישוב, הניפו 133 התושבים שנותרו בחיים דגל לבן והתייצבו מול המבנה הנטוש של בית הספר של המנזר הגרמני. לפתע הגיע רכב משוריין שפתח עליהם באש מקלעים ובעקבותיו הצטרפו לטבח גם הכוחות הערביים המקומיים. המגינים, חלקם פצועים, הצליחו להימלט לתוך מרתף המנזר ששימש כבונקר, אך למרבה הצער הושלכו לתוכו מספר רב של רימונים שגרמו למבנה להתמוטט עליהם ולהרוג כמעט את כולם.

בסך הכל 157 לוחמים ולוחמות נפלו באותו יום בכפר עציון. רק שלושה מבין תושבי כפר עציון ולוחמת פלמ"ח אחת שרדו את הטבח. בו בזמן שבתל אביב חגגו את הכרזת עצמאותה של מדינת היהודים בריקודים בכיכרות, בכפר עציון התאבלו על מותם של הלוחמים, בני היישוב ולוחמי פלמ"ח והגנה, שנפלו בפעולות ההגנה על היישוב.

זוהי התבנית של יום הזיכרון שנקבע בערבו של יום העצמאות, תבנית של אבל והקרבה הכרוכים בשמחה ובתקומה. כך מתאר זאת יוחנן בן-יעקב, בן כפר עציון שאביו ודודו נפלו בקרבות ההגנה: "בד' באייר נפל כפר עציון בקרב, למחרת, בה' באייר, הוכרזה מדינת ישראל. גוש עציון בער באותו יום בלהבות, להבות שהאירו את תקומת המדינה באור יקרות".

במשך 19 שנה חלמו וציפו תושבי גוש עציון ואזרחי המדינה לשוב חזרה לביתם אשר בהר. עומדים היו ילדי כפר עציון בהרי ירושלים, צופים אל עבר עץ האלון העתיק שעמד בודד בלב הגוש, מצפים כמהים ומתפללים לחזור ולנחול שוב את הארץ. התפילות לא הושבו ריקם.

במלחמת ששת הימים, לפני 50 שנים, נגאלו מחדש אדמות גוש עציון ובערב ראש השנה תשכ"ז זכו תושבי הכפר לשוב הביתה ולהקים מחדש את הבית בו נולדו. כפר עציון היה היישוב הראשון אליו חזרנו לאחר המלחמה והיה אבן דרך חשובה להתיישבות הישראלית ביהודה, שומרון ובקעת הירדן. הם זכו לראות במו עיניהם את התגשמותם של מילות הפיוט "התנערי מעפר קומי לבשי בגדי תפארתך עמי".

עבור לתוכן העמוד