• מדיה לדוגמא

ונשמרתם מאד לנפשותיכם

הגדל

אנשים רבים במדינת ישראל מפחדים מדברים שונים: איומי טרור, מחלות ובעיות בריאותיות, קשיי פרנסה וכדומה. אנו נוטים לחשוב כי האיום הגדול, הרחוק, המרוחק הוא המפחיד ביותר וממילא גם המסוכן ביותר. אבל עלינו לדעת ולהפנים כי האיום האמיתי הוא דווקא זה הקרוב אלינו אשר גובה קרבנות בנפש מדי יום- נגע תאונות הדרכים.

בתחילת השבוע, קיבלנו תזכורת מכאיבה כל כך לדברים הללו. ארבעה צעירים תושבי הישוב מצפה יריחו ובהם שני אחים נהרגו בתאונת דרכים מחרידה בדרך ליישובם. ארבעה צעירים שנכנסו לרכב ולא ידעו כי זוהי נסיעתם האחרונה.ארבעה צעירים; קצין מבטיח בצה"ל ושלושה נערים בני 12 שהיו בדרך לחוג נגינה וקיפדו את חייהם, במרחק חמש דקות מביתם.

חשוב שנבין את גודל האחריות שבידנו בכל פעם שאנו מתיישבים מאחורי ההגה. בכל פניה, בכל סיבוב או בכל החלטה אחרת על הכביש אנו אחראים לחייהם של הסובבים אותנו ושל עצמנו. נכון הדבר לגבי הנהגים, נכון הדבר לגבי אלו שיושבים לצידם או מאחוריהם, נכון הדבר לגבי רוכבי האופניים ונכון הדבר לגבי הולכי הרגל. בכל עבירת תנועה שאנו מבצעים ובכל נהיגה שלא בערנות גמורה מתעסקים אנו בדיני נפשות. לוקחים לידיים החלטות של חיים ומוות.

אסור לנו לעמוד מנגד ולהביט מן הצד על הנעשה בכביש. עלינו להבין כי השינוי מתחיל בנו, כאן ועכשיו. אם כל אחד מאיתנו יבין ויפנים את גודל ההשלכות של מעשיו על הכביש, נתחיל להלחם בצורה אמיתית בנגע הזה ובכך להוריד את כמות התאונות בדרכים.

הציבור שלנו, הוא ציבור בעל כוחות אדירים, ציבור שבכוחו לחולל מאבקים גדולים בנושאים הנמצאים בנפשו- ארץ ישראל, המאבק בטרור, ביסוס וחיזוק ההתיישבות וכדומה. כאשר המציאות בכבישי יש"ע טמנה בחובה סכנות מחבלים וחייבה לפעמים את נסיעתנו בשיירות, יצאנו לרחובות ודרשנו מהממשלה והכנסת "לתת לצה"ל לנצח" ולהלחם בטרור ובקיני המחבלים. כעת ב"ה המציאות הביטחונית בכבישים שקטה ובטוחה אך עדיין אנו סופגים מכה אחר מכה במהלך השנה החולפת בתאונות דרכים. בשנה החולפת נעשו בהתיישבות מספר פעולות למיגור נגע התאונות. שיעורים של רבנים בישובים ובמוסדות החינוך ומסע הסברה נרחב שהובילה המועצה האזורית הר-חברון תחת הכותרת "חתימה לחיים" שבמסגרתו עמדו פעילים ובהם אנשי המועצה וחילקו לנהגים בשעות הבוקר בשערי הישובים חומרי הסברה והחתימו אותם על התחייבות לנהוג נכון ובאחריות. כולנו צריכים לשוב על הראשונות, ולהיזהר יתר על המידה בכל הקשור לשמירת הנפש. לא רק לפחד מאימת שוטר התנועה, או הקנס הצפוי או השלילה, אלא להפנים שכאן מדובר בחיים שלנו, וכשמדובר בדבר יקר כל כך אנו צריכים להיזהר יתר על המידה ולשים סייגים וגדרות. לנהוג בדרך ארץ ובסובלנות, להקפיד על המהירות המותרת – ובימות הגשמים לנסוע לאט יותר, במהירות פחותה מהמותר – על פי המתאים לתנאי הדרך, להעניק זכות קדימה, לא לחצות קו לבן או לצאת לעקיפה מסוכנת גם כאשר אנו תקועים בשעת לילה אחרי משאית שמתנהלת לאיטה.

בנושא הזה אנחנו חייבים לצאת למאבק אמיתי כציבור וכיחידים ולהביא לשינוי. זה בנפשנו, ועליה אנחנו צריכים לשמור. לשמור מאוד.

 

 

עבור לתוכן העמוד