• מדיה לדוגמא

הזכות לתרבות

10/12/2014
הזכות לתרבות (הגדל)

"באומנות כמו באומנות", אומר המשפט המפורסם, "אין דבר כזה שאין דבר כזה". הכל אפשרי. הכל מותר. הכל פתוח להצגה, לדיון ולמחלוקת. אבל מסתבר, שוב, שדווקא אנשי האקדמיה המטיפים יום יום לחופש דעות ומביעים חשש לפגיעה בדמוקרטיה ובחופש הביטוי, קובעים שדווקא יש דבר כזה שאין דבר כזה. הם פנו להנהלת אוניברסיטת תל אביב כדי למחות על הצגת תערוכה של אומנים מהר חברון בספריה המרכזית של האוניברסיטה ושמה "שבעה קנים: אמני הר חברון עם הפנים לתל אביב- מפגש אומנות שחוצה גבולות". השבוע בישעמדה – על תרבות וצביעות.

ענבל גזית, תושבת עתניאל שיזמה את התערוכה סיפרה כי כשפנתה לאוניברסיטה בהצעה לקיים את התערוכה, וידאו איתה אנשי האוניברסיטה שהתערוכה היא לא פוליטית. לדבריה, הם צפו בתמונות קודם ורק לאחר מכן אישרו את קיומה. את המתקפה שבאה אחר כך היא לא צפתה. בכירים באוניברסיטה פנו אל ההנהלה ומחו, ביניהם פרופ' ישי רוזן צבי שכתב "אין לנו עניין באיכות האמנותית המפוקפקת והקיטש הסכריני הנפרס בשורת ה'יצירות' שבמבואה. ענייננו הוא בכך שהתערוכה כולה מיועדת, באופן גלוי ומפורש, להוות מכבסה של הכיבוש, ולמכרו (תרתי משמע) לחילוניות התל־אביבית כפסטורליה טהורה״. הוסיף עליו פרופ׳ מנחם לורברבוים, ראש בית הספר לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, שאמר כי "צריך לזכור שהתערוכה הזאת בהגדרתה העצמית מוצגת כפנייה של האמנים בני ההתנחלויות של הר חברון לתל אביב. זו פנייה שהיא ברוכה כשלעצמה, אבל היא רוויה בפוליטיקה. ולא נעשתה ממקום נייטרלי. המציאות הישראלית בהר חברון היא מציאות של כיבוש ושל כיבוש ביד קשה. אי אפשר לבוא בתמימות לתערוכה מעין זו, מבחינת ההשתמעויות הפוליטיות שלה".

לא סתם זכו השניים בתואר פרופסור. הם זיהו היטב את הסכנה הגדולה: סטודנט תמים שייקלע לתערוכה המציגה ילד חובש כיפה מהלך בשדה, או אישה מתפללת רחמנא לצלן, עלול חלילה לחשוב שבהר חברון גרים אנשים נורמאליים. כאלה שעוסקים בחיי היום יום ואינם שונים באופן מהותי מאחיהם בשפילת החוף. האם אפשר, חשבו לעצמם אנשי האקדמיה, להרשות שבלב ליבו של מוסד אקדמי אנחנו ניתן יד לאפשרות שמתנחלים עסוקים גם בציור ולא רק בכריתת עצי זית או ריסוס כתובות על מסגדים?

המתנחל, הוא הדמון המסורתי. לא אדם. לא איש משפחה. לא אדם שטרוד בפרנסה, חינוך ילדים או קריאת ספר טוב. המתנחל, מעצם מקום מגוריו הוא אדם פוליטי. בכל נשימה ונשימה שהוא נושם מעבר לקו הירוק הוא מבטא עמדה פוליטית וזו כאמור, אסורה על פי כללי האוניברסיטה.

ומן העבר השני,  ההבנה וההכלה לרוצחים ומחבלים פלשתינים מקבלת כמובן את מלוא הסימפטיה וההבנה. כך, לפני חודש בדיוק, יום לאחר הפיגוע בבית הכנסת בהר נוף ניסו הסטודנטים הערבים באוניברסיטת תל אביב להרים הפגנה "לזכר דם השהידים ונגד הכיבוש". רוצים עוד דוגמה? זמן קצר לאחר מבצע 'צוק איתן' הזדעזעו סטודנטים ומרצים (ביניהם גם הפרופסורים רוזן צבי ולורברבוים) ממכתב תמיכה שהוציאה אוניברסיטת תל אביב תחת הכותרת "אוניברסיטת תל אביב מחבקת את כוחות הביטחון ומגנה תגובות פוגעניות ברשתות החברתיות". בתגובה, ארגנו הפרופסורים וחבריהם כנס תחת הכותרת "איך לחשוב על המלחמה" ובה אמר רוזן צבי: "חייבים להתאמץ ולנקות את השטח מהדיבור האינסופי הביטחוניסטי והפטריוטי, לא רק כי הוא מוכר עד לזרא, אלא כי הוא נועד לסגור ולמנוע מחשבה".

באוניברסיטת תל אביב, כך נראה, מלמדים פרופסורים שמאוד מטריד אותם דיבור פטריוטי שכנגדו צריך "להתאמץ ולנקות את השטח". מאוד מסוכנת בעיניהם "מניעת מחשבה". חוץ ממחשבה הנוגדת את המחשבה שלהם.

עבור לתוכן העמוד