• מדיה לדוגמא

הבקעה ישראלית לעד

1/01/2014
הבקעה ישראלית לעד (הגדל)

בשנת 1880, פרסם עיתון "הצפירה", עיתון יהודי שהודפס בוורשה בירת פולין, סקירה מפי אחד מכתביו, המתארת את ביקורו באזור ים המלח ובקעת הירדן. בסקירה מתאר הכתב בתדהמה את האזור ההיסטורי המיוחד בשיממונו העצוב והעלוב – "כל נפש חיה לא תמצא על שפתו". כמעט תשעים שנה אחר כך שוחררה הבקעה ונולדה "תכנית אלון" ההיסטורית, המשעינה את ביטחון ישראל על כתפיה הרחבות של בקעת הירדן. האם מה שהבינו כל ראשי ממשלות ישראל, ומבינים אלופי פיקוד המרכז לאורך השנים האחרונות, כבר איננו מובן דיו על ידי חברים בכירים בממשלת ישראל? בישעמדה השבת – מיצחק רבין ועד ניצן אלון – הקונצנזוס של הבקעה.

"כל מי שלא ראה בעיניו את המהפכה השוררת במקום הזה", נכתב בדיווח אלמוני בגליון 38 של "הצפירה", "לא ידע ולא יבין את רחשי לב הנוסע והגיוני, אשר יולדו בקרבו בבואו אל בקעת הירדן: גבעות נשמות חוגרות אבל ושממה, וביניהן ישתרע היאור השוכב למעצבה כמת וכל אותות חיים ותנועה לא יראו על פניו. כל נטע כל צמח לא יכו שרש על סביביו, וכל נפש חיה לא תמצא על שפתו ובאויר הלוהט החופף עליו. לעתים יראו על חפיו עצים שונים, אשר מימי הירדן הסיעום ממקומם ויביאום הנה; ומה ישתומם לבנו ותדאב נפשנו בזכרנו, כי בשנות קדם היתה פה הארץ כגן אלהים, ערים גדולות ועליזות הומיות מאדם נבנו עליה, ועתה נשארו אך עיי מפלה ואבני קיר נעתמות בעברת אש לוהט".

כמעט תשעים שנה אחר כך, שחררה מדינת ישראל את בקעת הירדן במלחמת ששת הימים. מאז היא דאגה ליישב במקום ישראלים, רבים מהם אנשי אדמה, כדי להפריח את השממה. המשימה הוכתרה בהצלחה – יישובים רבים הוקמו, אלפים באו להתיישב והבקעה – פורחת.

ההתיישבות בבקעה נשענה בתחילת דרכה על "תכנית אלון" – תכניתו של יגאל אלון שזכתה מאז נהגתה לקונצנזוס רחב ביותר, כשעניינה המרכזי – המשך השליטה הישראלית בבקעה כחלק מהתפיסה הצבאית של מדינת ישראל. חרף השינויים הביטחוניים, האסטרטגיים והמדיניים במזרח התיכון, מעולם לא עלה ספק בדבר הצורך באחיזה איתנה של הבקעה כחיץ בינינו לבין אויבינו.

כך, ב־5 באוקטובר 1995, כמעט שנתיים אחרי שנחתם הסכם אוסלו, הכריז ראש הממשלה יצחק רבין בפני הכנסת כי "גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה". במהלך כהונתו הראשונה בשנות ה־90 השתמש ראש הממשלה נתניהו במונח "תוכנית אלון פלוס" כדי להמחיש את הלך מחשבתו. גם אריאל שרון, לאחר שהודיע על תכנית ההתנתקות, אמר לעיתון "הארץ" ב־14 באפריל 2005 כי ישראל חייבת להמשיך לשלוט בבקעת הירדן. שרון אף הרחיב את הגדרת השטח שישראל חייבת לשמור – "עד למורדות המזרחיים שמעל כביש אלון". אהוד אולמרט הצהיר גם הוא על ההכרח לשמור על שליטה ישראלית בבקעת הירדן.

גם שלושת אלופי פיקוד המרכז האחרונים, כולל זה המכהן, התבטאו בחריפות נגד פגיעה בשליטה הישראלית על בקעת הירדן. אלוף פיקוד המרכז, ניצן אלון, צוטט לפני שבועיים באתר "ערוץ 7" כאומר: "ההסדר עם הפלשתינים לגבי בקעת הירדן הוא ביצה שלא נולדה. עמדת צה"ל מתנגדת לוויתור על נוכחות בבקעה. בקעת הירדן היא חיץ אסטרטגי של מדינת ישראל". אבי מזרחי, שכיהן לפני אלון בתפקיד אלוף הפיקוד, אמר כמה ימים אח"כ: "אנחנו צריכים להגן על היכולת שלנו למנוע כניסת מטענים וטרוריסטים לגדה המערבית, ועל מנת לממש את הדבר הזה אתה חייב לשלוט על גבול הירדן, אתה חייב להיות שם". אלוף במיל' גדי שמני, שקדם לו הצהיר: "לא אחת היו דיבורים על כך שהירדנים היו שמחים להעתיק כוחות מבקעת הירדן לגבול סוריה, אז תאר לך מצב שצה"ל לא יושב שם ואין איזשהו פיקוח יותר רציני. אם מצב הביטחון שם יתרופף, אתה יכול למצוא את עצמך עם גדה מערבית חמושה מכף רגל ועד ראש. ראינו מה קרה ברצועת עזה".

ראשי ממשלות, גם משמאל, וכן אלופי פיקוד המודעים למצב בשטח, כולם תמימי דעים: על בקעת הירדן יש לשמור בידיים ישראליות. גם עכשיו, גם אחר כך. ומה איתך, ממשלת ישראל ה-33? האם גם את תשמרי על בקעת הירדן?

 

 

 

עבור לתוכן העמוד