• מדיה לדוגמא

הגרעין ה"פלשתיני"

הגרעין ה"פלשתיני" (הגדל)

בביקורו של ראש הממשלה השבוע בארצות הברית, שב נתניהו והדגיש את העמדה הנחרצת והבלתי מתפשרת של ישראל בכל הנוגע לאיום האיראני. הדברים שנשא בעצרת האו"ם הבהירו באופן חד משמעי כי על פי תפישתו ותפישת מערכת הביטחון הישראלית אין להתייחס לאיראן בשוויון נפש ולקוות שעל ידי דיפלומטיה ניתן יהיה להביא אותה להתפרקות מנשקה. להיפך, בדרך זו תתפנה טהרן להשלים את תכניותיה לבניית הפצצה הגרעינית ובכך תהווה איום לעולם כולו. השבוע בישעמדה -  באיזה נושא אחר כדאי לממשלת ישראל לאמץ את אותה השיטה בדיוק?

 

אין לזלזל בקריאות האיראניות של "מוות לישראל" ו"מוות לארצות הברית" הנשמעות תדיר, הסביר השבוע ראש הממשלה נתניהו. לדבריו, עלינו לזכור את השיעור הכי חשוב והכי עצוב שלימדה אותנו ההיסטוריה במאה העשרים - השואה. אך האם אמירות חמורות אלה נשמעות רק מכיוונה של איראן? לצערנו, התשובה שלילית. ביטויים אנטישמיים נשמעים תדיר לא רק במרחק 1600 קילומטר שבין ירושלים לטהרן, אלא גם במרחק 10 דקות נסיעה בלבד מבירת ישראל. אבו מאזן ויתר מנהיגי הערבים ביהודה ושומרון, ברצועת עזה ובמזרח ירושלים - משלהבים את הציבור הערבי לשנאת היהודים במאמרים, נאומים, תכניות טלוויזיה ואף בספרי הלימוד של הילדים ובני הנוער הערבים.

הנשיא רוחאני, אם מישהו מעדיף לשכוח, אינו הזאב בעור של כבש היחיד שאנחנו מכירים. על רוחאני אומר נתניהו כי "האסטרטגיה שלו כדי להשיג את הפצצה הגרעינית היא לחייך, לשלם מס שפתיים, לדבר על שלום ועל דמוקרטיה". ומה באשר למנהיגי הרשות הפלסטינית? האם כוונותיהם שונות? חיוכיהם שונים?

 

כל בר דעת יודע שכאשר שכנינו הערבים מדברים על שלום וביטחון הם למעשה מבקשים לבלבל אותנו ואת העולם, בזמן שהם פועלים נגד ישראל בכל דרך אפשרית ומנסים להתקדם בכוח ובמוח צעד אחד נוסף לדחיקתה של ישראל ממפת העולם. מספיק לפתוח מעט את העיניים ולראות את הפיגועים הנוראיים בחג סוכות האחרון בהם נרצחו שניים מחיילינו על ידי שני רוצחים בני עוולה ואידאולוגיה שלמה שעומדת מאחוריהם. אידאולוגיה שאינה מסתפקת בהטפה לרצח במילים בלבד, אלא הולכת צעד אחד קדימה ומשלמת משכורות שמנות למחבלים היושבים בכלא ולמשפחותיהם. רוחאני מדבר, אך אבו מאזן מבצע.

 

בדיוק כפי שפועלת ממשלת ישראל בהנהגת נתניהו לחשוף את פניו האמיתיות של רוחאני, ואת עמדותיו הקיצוניות הנאמרות בשפה הפרסית, כך על ישראל להציג בפני העולם את הנאמר בשפה הערבית בתוככי המסגדים, ברחובות, ובתחנות הטלוויזיה הערביות. על ראש הממשלה לחשוף את פני הרשע, הרחוק והקרוב, ולהציג עמדה נחרצת בסוגית יהודה ושומרון באותה הנחישות שבה נשמעים דבריו בסוגיה האיראנית. "אל-קודס" בפרסית היא אותה "אל-קודס" בערבית, וה"אויב הציוני" של רוחאני הוא אותו "אויב ציוני" של אבו מאזן.

 

ונקודה אחת נוספת לסיום – על כולנו לזכור את המקום ממנו מגיעה ארה"ב לכינוס הנוכחי באו"ם. המזרח התיכון מעסיק את הממשל ואת הציבור האמריקאי היום פחות מאי פעם. על סדר היום עומד התקציב הפדרלי והמצב שם לא פשוט בכלל. ידידתנו הגדולה והחזקה ביותר עוברת תהליך שמשנה לצערנו את מעמדה ממעצמת על לעוד אחת ממדינות העולם. הסתמכות בלבדית על ארה"ב והחלטותיה בעת הזו, הן בסוגיה האיראנית והן בסוגיות ביטחוניות אחרות, תהיה טעות.

ישראל חזקה היא ישראל שתדע להיערך נכונה לכל תרחיש, כולל כזה שבו נידרש להתגונן מול הגורמים המאיימים עלינו לבדנו. רק ישראל חכמה ונחושה, שעומדת על האינטרסים הביטחוניים שלה - תנצח.

עבור לתוכן העמוד