• מדיה לדוגמא

להשיב אש

להשיב אש (הגדל)

בעת כתיבת שורות אלה, עדיין לא ברור האם יצליחו הערבים לאשר בעצרת הכללית של האו"ם החלטה המשדרגת את מעמדה של הרשות הפלסטינית מ"משקיפה קבועה" ל"מדינה משקיפה שאינה חברה". האמת היא שזה ממש לא משנה. הגיע הזמן שישראל תפקח את עיניה ותראה שידה השלוחה לשלום עומדת יתומה, אל מול צעדים חד צדדיים חצופים ובלתי פוסקים מצד הרשות, שמבקשת לפגוע בישראל מדינית, ביטחונית, התיישבותית ומשפטית. התשובה היחידה המתקבלת על הדעת: שורה של צעדים חד צדדיים נגדיים שיפגעו במעמדה של הרשות, ויחזקו את ישראל. בישעמדה השבוע - על השלכות המהלך הפלסטיני, וכמה המלצות לדרג המדיני.

רק לפני שנה ניסה יו"ר הרשות, אבו מאזן, להעביר באו"ם החלטה על שדרוגה של הרשות, אך נכשל תודות לוטו שהציבה ארצות הברית במועצת הביטחון. בניגוד להליך הקודם המחייב את אישור מועצת הביטחון, הפעם התהליך שונה – בכדי להתקבל כ"מדינה משקיפה לא חברה" די לרשות הפלסטינית לזכות בתמיכת רוב רגיל מבין 193 המדינות החברות באו"ם. על פי הצהרות אבו מאזן, למעלה מ-130 מדינות כבר הודיעו על כוונתן לתמוך במהלך, ועל כן נראה שהצלחתו מובטחת.

מהי משמעותו של שדרוג המעמד? כמדינה משקיפה שאינה חברה, תהיה לרשות הפלסטינית גישה נוחה יותר לחלק ממוסדות האו"ם. משלחת הרשות תהיה רשאית להשתתף באופן פעיל בדיוני העצרת הכללית, והיא תוכל להתקדם בניסיון לקבל מעמד בגופי או"ם נוספים, כמו בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, שהוא אחד היעדים באמצעותם שואפת הרשות לפעול נגד ישראל. אם מעמדם ישודרג, יוכלו נציגי הרשות לחתום על אמנת רומא ולהצטרף למדינות החברות בבית הדין. במצב כזה, מתכננים הערבים לפעול משפטית בכדי לאתגר את מדיניות ישראל ביהודה ושומרון ולתבוע את קציני צה"ל בהווה ובעבר בגין "פשעי מלחמה".

במהלך זה, מפנים שכנינו בפעם המי-יודע-כמה את עורפם לכל סיכוי למשא ומתן, לשיתוף פעולה, להסכמה כלשהי. האו"ם, שבו רוב מוחלט לאויבי ישראל, יחבק את הפניית העורף הזו, והשאלה העומדת כעת על הפרק היא באשר לתגובתה הנכונה של מדינת ישראל למהלך.

התאריך שבו בחר אבו מאזן למהלך – כ"ט בנובמבר - איננו מקרי, כמובן. יום זה נחרת בזיכרון הלאומי היהודי והערבי כיום אישור הצעת החלוקה באו"ם, אשר ביקשה למצוא פתרון מוסכם לחלוקת ארץ ישראל בין יהודי וערביי האזור. הערבים דחו את ההצעה. היהודים קיבלו אותה, למרות שצמצמה ב-70% את השטח שהובטח להם להקמת ביתם הלאומי. "יהודה המחודשת תתפוס בכבוד את מקומה באומות המאוחדות כגורם של שלום, פריחה והתקדמות בארץ הקדושה, במזרח הקרוב ובעולם כולו", כתב דוד בן גוריון בהודעה שפרסם לרגל החלטת האו"ם, בשם הועד הלאומי.

האם הליכתם של הערבים לאו"ם בכ"ט בנובמבר 2012 גם היא צעד של שלום, פריחה והתקדמות? ודאי שלא. זהו צעד של שנאה ורצון לפגוע במדינת היהודים ובעיקר בירושלים וביהודה ושומרון בכל דרך אפשרית – מדינית, ביטחונית, התיישבותית ומשפטית.

אל מול צעד קיצוני זה, על ממשלת ישראל להגיב בחכמה ובמהירות: כבר בישיבתם הקרובה על השרים להחליט על מספר צעדי תגובה שיבהירו לרשות הפלסטינית ולעולם שמדינת ישראל לא תעבור לסדר היום על פניה שכזו.

ראשית, ישראל צריכה להכריז כי היא רואה בפעולה זו הפרה של הסכמי אוסלו וביטולם. במקביל, עליה לקבל החלטה על אימוץ דו"ח השופט אדמונד לוי. ישראל גם תהיה חייבת למנוע כל פעילות של הרשות הפלסטינית והמדינות התורמות בשטחי C, ולפתוח בהליך מדורג לסיפוח אזורי ההתיישבות ביהודה ושומרון. לבסוף, יש לשלול את כל גינוני הכבוד ותעודות ה-VIP מראשי הרשות הפלסטינית, שהרי לא ייתכן שאותה מדינה שנגדה פועלים מנהיגי הרשות, תכיר בהם כאנשים בעלי מעמד מיוחד.

אמנם כוחנו הצבאי אין שני לו באזור, ובוודאי שאין הרשות הפלסטינית יכולה לו. אך במגרש המדיני נדמה שכל התותחים נדמו. זו השעה לנקוט בצעדים חריפים אך הכרחיים אלה ולהשיב לישראל את כוח ההרתעה שלה, ובעיקר את אמינותה, בעיני הערבים ובעיני העולם כולו.

עבור לתוכן העמוד