• מדיה לדוגמא

גבולות זמניים- צרות נצחית

הגדל

בתקופה האחרונה עולה לדיון ציבורי יוזמה פלסטינית חדשה, שצוברת תמיכה מעטה אך לא זניחה בקרב כמה מדינות ברחבי העולם – הכרזה על הקמתה של מדינה פלסטינית בגבולות זמניים. זהו מהלך בעייתי ביותר, מסוכן ובלתי אחראי שיוצר דה-לגיטימציה לישראל, פוגע בביטחונה ומקבע את הסכסוך בין ישראל ושכניה הערבים. כאשר ההנהגה הפלסטינית משיגה את דרישותיה ללא צורך בוויתורים מצידה, אין לה שום תמריץ להמשיך בניהולו של משא ומתן עם ישראל. כל תכנית מדינית שיציע כעת ראש הממשלה, לא רק שלא באה בחשבון מצד עם ישראל בשל זכותו הבלעדית על הארץ, אלא דינה להידחות על הסף גם מצדם של הפלסטינים.

על פי החוק הבינלאומי, העם היהודי זכאי להקים מדינה על כל השטח שבין הים לירדן. זכות זו הוכרה בכתב המנדט על ארץ ישראל, והיא העומדת בבסיס הלגיטימציה של העם היהודי בארצו. הכרה בזכות של עם אחר באותה ארץ, שוללת למעשה את התשתית החוקית לאחיזתה של ישראל בכל האזורים ששוחררו במלחמת ששת הימים ושומטת את הבסיס החוקי לאחיזתנו בכל יהודה ושמרון כולל שכונות ירושלים – רמות, גילה, רמות אשכול ועוד. לאחר הכרה זו לא יהיה למדינת ישראל כל מנוס מחלוקתה של ירושלים ומחזרה לגבולות 1948.

במישור הביטחוני, מחקרים שעסקו בנושא הוכיחו כי הגורם היעיל ביותר למניעת טרור היא הפעילות היזומה שנוקט צה"ל בשטחי הרשות הפלסטינית. על פי המחקרים, מבצעים חוזרים אלו הם שהביאו לירידה החדה בפיגועי ההתאבדות מאז מבצע 'חומת מגן' באביב 2002. שטח ריבוני פלסטיני בעל הכרה בינלאומית לא יאפשר פעילות צבאית ללוחמה בטרור. כל פלישה לשטחם תחשב הפרה של הדין הבינלאומי, ותגרור עיצומים וגינויים חמורים. הקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית תעניק תשתית יציבה לארגוני הטרור, אפילו בגבולותיה הזמניים. דבר שיגביר את האיום הנשקף למרכזי אוכלוסייה בישראל. ראוי לציין בהקשר זה שההחלטה לנטוש את רצועת עזה בשנת 2005 הביאה לעלייה חדה בשיגור הרקטות מהרצועה לעבר ישראל. בעוד שבשנת 2005 כולה נורו 179 רקטות בסך הכול לעבר ישראל, הרי שבשנת 2006 נורו 946. תקדים זה מהווה תמרור אזהרה ברור.

המדיניות הבסיסית של הרשות הפלסטינית נשענת על תכנית השלבים של אש"ף, השואפת להשמדתה של ישראל. מדיניות מוצהרת זו לא השתנתה בעקבות הסכם אוסלו, ויו"ר הרשות עבאס עצמו הודה בעבר כי אין בינו לבין חמאס מחלוקת של ממש. הקמתה של מדינה פלסטינית בגבולות זמניים לא תועיל לקידום השלום, היות ומטרתם של הפלסטינים אינה שלום אלא השמדת ישראל. 'סוגיות הליבה' אותן יבקשו לפתור קודם לשאלת הגבולות אינן סוגיות משניות, אלא נוגעות לשורשיו הבסיסיים של הסכסוך – שאלת הפליטים ושאלת ירושלים הן הבסיס למאבקו של אש"ף, וסוגיות גבול משניות לעולם לא ישנו עובדה זו. ברגע שתוקם מדינה פלסטינית מוכרת, יתחיל הדיון על זכויותיה של אותה מדינה. יישמעו תביעות לבעלות על אקוויפר ההר, תביעות למוצא אל הים, למעבר בטוח אל רצועת עזה, לשליטה במעברי הגבול עם ירדן וכדומה. כל התביעות האלו כבר נשמעו בעבר, ורק יגברו עם הקמתה של מדינה מוכרת ולגיטימית על פי הדין הבינלאומי. למדינת ישראל לא תהיה שום יכולת לשלוט על כניסת מיליוני ערבים לתחומי המדינה הזמנית , דבר שיצור שינוי לרעה במאזן הדמוגרפי ממערב לירדן, ולחץ בלתי פוסק לשיבת פליטים מיהודה ושומרון לתל אביב ולערי ישראל.

ומכל זה נגזרת ההשלכה החשובה ביותר - פעולות מסוג זה שמבקשת הרשות הפלסטינית לקדם, מייתרות לחלוטין את הצורך במשא ומתן. כאשר ההנהגה הפלסטינית משיגה את דרישותיה בתמיכת הקהילה הבינלאומית וללא צורך בוויתורים מצידה, אין לה שום תמריץ להמשיך בניהולו של מו"מ. כל תכנית מדינית שיציע ראש ממשלת ישראל, הכוללת פשרה ולו הקטנה ביותר מצד הפלסטינים, דינה להידחות על הסף.

ומעבר לכל השיקולים הביטחוניים, המדיניים, האסטרטגיים והמעשיים – בל נשכח את טענת הבסיס הפשוטה והחזקה מכולן נגד הקמתה של מדינה פלסטינית, בגבולות כלשהם ולכל תקופת זמן שהיא: זכותנו הבלעדית על ארץ ישראל המוקנית לנו בדין. ריבונות זרה על שטחי המולדת פשוט לא באה בחשבון.

 

עבור לתוכן העמוד